העקרונות המנחים את העבודה בכיתה ט' מבוססים על שני מקורות משלימים: הספרות המקצועית והמחקרים העדכניים שנסקרו בהרחבה בפרק הרקע התאורטי ותובנות שנאספו מהניסיון המעשי של העבודה בשטח עם תלמידי ט'.

כיתה ט' מזוהה כשנה מרכזית בקביעת מסלולו של תלמיד לאורך שנות הלימודים שלו בחטיבה העליונה. לשנה זו תפקיד מכריע בשאלה אם התלמיד יצליח לסיים את לימודיו בצורה מיטבית. התערבויות רגשיות או לימודיות במהלך תקופה זו עשויות להוביל את התלמיד להישגים לימודיים טובים ולשיעורי סיום גבוהים*.

*Flannery, K. B., Kato, M. M., Kittelman, A., McIntosh, K., & Triplett, D. (2020). A tier 1 intervention to increase ninth grade engagement and success: Results from a randomized controlled trial. School psychology (Washington, D.C.), 35(1), 88–98

קשר ואמון כתשתית

הקיום האנושי קשור תמיד באנשים אחרים או בייצוגם הפנימי. כל אדם זקוק לדמויות משמעותיות בחייו שיספקו את צרכיו, בכדי שיוכל לפתח מסוגלות עצמית, להיות אוטונומי ולתפקד במערכות החברתיות השונות*.

המונח "צמיחה מבוססת קשר" מתייחס להבנה שתהליכי התפתחות וגדילה של תלמידים בכלל ושל תלמידים תת-משיגים בפרט, תלויים במידה רבה במידה ובאופן נוכחותם ומעורבותם של אנשי החינוך בחייהם. כאשר איש או אשת החינוך מקיימים מגע אנושי ומגדל עם התלמיד, הקשר שנרקם ביניהם מאפשר לאיש או אשת החינוך לגלות את מכלול צרכיו של התלמיד, להתייחס אליהם ובכך לסייע לקידומו להתפתחותו של התלמיד**.
מטרתה של הלמידה, על פי הפדגוגיה הפסיכו-דינמית אינה ידיעה, אלא התפתחות והשתלבות בחברה. בהתאמה לכך, למידה מעין זו, מחייבת את המורה ליצור חיבורים בין עולם התוכן, עולמו של המורה ועולמו של התלמיד, באמצעות התמקדות ביחסים הבין-אישיים שבין המורה לתלמיד. התמקדות זו ביחסים כוללת מעורבות בחייו של התלמיד, ניהול דיאלוג מתמשך עמו וייצוג של דמות התקשרות המהווה בסיס בטוח ללמידה ולהתפתחות.

קשר מגדל שכזה בין תלמיד ואיש חינוך מסייע בהתפתחותן של התכונות הבאות:

• תודעה והבנה עצמית – הערכה מציאותית של התלמיד את יכולתו האישית, הבנת ההשלכות של מעשיו ותיעול האנרגיה לעשייה וללמידה משמעותית.
• עולם פנימי, אינטימיות, יכולת להיעזר – פיתוח תחושת אמון של התלמיד באחרים וביסוס תחושה עצמית של יכולת להשפיע ולהיות משמעותיים עבור אחרים.
• פרודוקטיביות, השתלבות חברתית, זהות אישית נורמטיבית – שיפור ניכר בתפקוד האישי, החברתי והלימודי.
  המורה נמצא במגע ישיר עם תלמידיו במשך שעות רבות במהלך היום ולדפוסי ההתנהגות שלו עשויה להיות השפעה רבה עליהם. באפשרותו של המורה לקשור עם תלמידיו קשר של הכוונה ותמיכה ולייצר עבורם חוויות המקדמות את פיתוח אישיותם.

המאפיינים שנמצאו דומיננטיים בקרב מורים שהצליחו להביא להתפתחות תלמידיהם הם***:

• התנהלות תוך אישית – החזקת תפיסה ערכית המכילה השקפות, אמונות, עמדות חינוכיות, מחשבות והתנהגויות של המורה בנוגע לצמיחתו העצמית ובד בבד גם לצמיחתם של תלמידיו. שימוש בידע שלו על עולמו הפנימי, באישיותו, בעמדותיו, בערכיו וביכולותיו המקצועיות ככלי מרכזי להכלת התלמיד ולקידומו בכל תחומי החיים.
• התנהלות בין אישית – ייחוס חשיבות ליחסי הגומלין בין המורה לתלמיד. חתירה להיכרות קרובה, לקשר מבוסס נוכחות מגדלת, לאמפתיה ולהתחשבות בצרכי ההתפתחות של התלמיד.
• התנהלות פדגוגית – מעבר ממיקוד בתוכן למיקוד ביחסים. התאמת תהליך ההוראה והלמידה לתלמיד, זיהוי צרכיו של התלמיד ויצירת תנאים המאפשרים לו תהליך של למידה אפקטיבית ומותאמת.

*מור, פ' (2014). לגדול בתוך קשר. הד החינוך: https://www.thejoint.org.il/digital-library/%D7%9C%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C-%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%9A-%D7%A7%D7%A9%D7%A8/

**מכון ברנקו וייס. מסמך פנימי. אבני דרך.

*** מור, פ' (2014). לגדול בתוך קשר. הד החינוך: https://www.thejoint.org.il/digital-library/%D7%9C%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C-%D7%91%D7%AA%D7%95%D7%9A-%D7%A7%D7%A9%D7%A8//

ברית הורים

הקשר בין ההורה למחנך מהווה אבן יסוד בהתפתחותו, בתפקודו, בהישגיו ובבריאותו הנפשית של התלמיד. יחסים אלה, בין ההורים למערכת החינוכית של ילדם תלויים בתפיסתם ההדדית של שניהם את מהות הקשר ביניהם, טיבו וחשיבותו*. ההבנה המשותפת של ההורה והמורה כי הם נמצאים יחד באותה "סירה", עשויה להוות את הבסיס לשיתוף הפעולה ביניהם.

בכדי לייצר קשר אישי וחיובי, שיהווה יסוד איתן לברית ממושכת בין ההורה למורה, על המורה ליצור עם ההורה קשר מוקדם ככל הניתן ולהמשיך לתחזק אותו באמצעות דיווחים חיוביים בכל הזדמנות. לא פעם, נתקלים המורים בהורים מורכבים יותר שעמם הם מעדיפים לצמצם את התקשורת מתוך חשש שיגיבו באלימות כלפיהם או חמור מכך, כלפי ילדם. במקרים מסוימים החשש מוצדק, אך יש לזכור כי להורה ישנן רגשות ומשאלות לב חיוביות ביחס לילדם, גם אם זה לא נראה כך וכי הורים מסוג זה לא מורגלים בתקשורת חיובית, לא מסביבתם הקרובה ולא ממוסדות כמו בתי ספר. על כן, לא פעם נראה כי הקשר בין ההורה למורה מלווה בחשד ובהאשמה סמויה עוד לפי שהתחיל. בניית ברית, המבטאת את ההכרה ברגשותיהם ובמשאלותיהם החיוביות של ההורים ביחס לילדיהם, כמו גם בקשיים האמתיים עמם הם מתמודדים, עשויה להוות מפתח לשיתוף הפעולה הפורה ביניהם**.

*כצנלסון, ע' (2014). קשר בין הורים ומערכת החינוך של ילדיהם. פסיכואקטואליה:  https://www.psychology.org.il/sites/psycho/UserContent/files/october_2014(5).pdf%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%94%D7%9D-/%D7%A2%D7%93%D7%A0%D7%94-%D7%9B%D7%A6%D7%A0%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%9F

**עומר, ח' ומימון, ט' (2019). מורים אמיצים: מהישרדות לשליחות. פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3809

הדרגתיות

מהותם של החינוך וההוראה הם הצבה מתמדת של רף; שילוב בין אמונה במי שנמצא מולי ודיוק בהערכת יכולותיו, לצד הצבת אתגר מעשי ובעל ערך.

כדי להבטיח שהחינוך אכן יוליד התפתחות, עליו להתבצע במה שויגוצקי הגדיר כ"אזור ההתפתחות הקרובה"*. אזור זה הוא אזור מנטלי שבו תפקודי התלמיד נמצאים במצב של התפתחות. תפקידים ומושגים הממוקמים מתחת לאזור זה כבר עוצבו והתלמיד יכול להשתמש בהם באופן עצמאי. מעל לאזור זה אין עדיין תפקידים ומושגים רלוונטיים שניתן לפתח כרגע. בתוך "אזור ההתפתחות הקרובה" תפקידים ומושגים אלה קיימים בצורה התחלתית, התלמיד לא שולט בהם באופן מלא, אך אם יקבל עזרה מסביבתו – הוא יצליח לפעול בתוכם ולהשיגם.

לעיתים, בשל הנסיבות הקשות והשוחקות של המציאות הנוכחית, אנו עלולים לשכוח שמי שניצב מולנו יכול לעשות מעצמו ובעצמו הרבה יותר ממה שנדמה כרגע. עלינו למצוא את המרחב או המקום שבו התלמיד / הכיתה יכולים להתפתח ולהצליח ביחס לעצמם. אמנם בנקודת הפתיחה אין בהם עדיין מלוא הבשלות למשימה, אך יש בהם את היכולת להתמודד עמה ואת הפוטנציאל להשלימה**.

תהליך זה של הצבת רף הוא תהליך הדרגתי ומתמשך, תפקידים ומושגים שהושגו על ידי התלמיד הופכים את הרף שהוצב בפניו לכזה הממוקם מתחת ל"אזור ההתפתחות הקרובה", כך שיש צורך להציב בפניו רף חדש. מעקב מתמשך אחר התכנית האישית של התלמיד ונתינת משוב עקבי על התקדמותו, עשויים לאפשר תהליך התפתחות הדרגתי ורכישה של תחושות מסוגלות עצמית, של ערך עצמי ושל אמון הדדי ההולך ונבנה בין התלמיד והצוות החינוכי המלווה אותו.

* קוזולין, א' (2004). הפסיכולוגיה החברתית-תרבותית של לב ויגוצקי. מכון ברנקו וייס: https://brancoweiss.org.il/wp-content/uploads/2022/02/mavo-5.pdf

** עיקרון הרף. מכון ברנקו וייס: https://brancoweiss.org.il/product/%D7%A2%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A8%D7%A3/

יציבות

מטבע הדברים, אנו פחות ערים ומודעים לשגרות ולסדירויות. אנחנו שוהים בתוכן. אולם הן מחלחלות ומשפיעות יותר משנדמה לנו. לשגרה ישנה משמעות עצומה בבניית עולמנו הערכי והרגשי, בכיתה ומחוצה לה.

היציבות של השגרות השונות נדרשת ליצירת הוודאות שעליה יכולה לשגשג התפתחות. היא ממתנת תחושות של חרדה ומסייעת בפיתוחו של ויסות רגשי. שמירת יתר על השגרה תוביל לשעמום ולתחושה של חוסר שינוי ומיאוס. שינויים מתמידים יובילו לתחושה של חוסר וודאות וחוסר ביטחון. על כן, מטרת העל היא להוביל איזון נכון בין ודאות לאי-ודאות, בין המשתנה לקבוע, בין ההרגל לחידוש ובין השולי לחשוב*.

*אזולאי, ש' (2015). תשעה עקרונות פדגוגיים להוראה משמעותית. מכון ברנקו וייס: https://brancoweiss.org.il/wp-content/uploads/2022/02/9e-2.pdf

משוב

המשוב נוכח כמעט בכל סיטואציה אנושית ומהווה מנוע חשוב ומרכזי ללמידה ולבניית הזהות. הוא עשוי להיות מודע ומתוכנן או מקרי וספונטני ולהתייחס להתנהגויות, דעות, אופני לבוש וסגנון, ידע, כישרון ומיומנויות שאנו מפגינים. משובים מתרחשים בבתי הספר כל העת הן באופן ספונטני (למשל בזמן השיעור) והן בנקודות זמן מוגדרות (למשל בבחינות, בתעודות וכו').

"מטרת המשוב היא לצמצם את הפער בין המקום שבו התלמידים נמצאים כעת, לבין המקום שבו הם צריכים להיות… כאשר תלמידים רואים בעיני רוחם יעד ברור, גדלים הסיכויים שיחפשו משוב ויקשיבו לו באופן פעיל "*(ג'ון הטי).

מעבר לתכניו של המשוב, להיעדרו עשויה להיות השפעה דרמטית. היעדרו של משוב יוצר קושי ממשי בהתפתחות הידע ובגיבושו אך הוא גם מסמל התעלמות או אדישות ומהווה השפלה וביטול של האדם. למשוב יש חשיבות ערכית מהמעלה הראשונה. משוב מכוון ומודע מהווה פעולה של הכרה ושל נראות. הוא עשוי להיות תרופה לאדישות אפשרית של התלמיד או לניתוק שלו וממנו.

חשוב לזכור שמשוב עלול להרתיע, כיוון שהוא כולל ממד של ביקורת, חשיפה ופגיעה אפשרית בערך העצמי. המשוב יכול לתקן, אך גם להחליש. אך בין כך ובין כך, ערכו גבוה מהתעלמות ואדישות.
במאמרו "שבעה מפתחות למשוב אפקטיבי**" מציע וויגנס "מפתחות" למשוב טוב:

• מתייחס למטרות
• מוחשי ובהיר
• מעשי
• ספציפי ואישי
• מתוזמן היטב
• מתמיד
• עקבי

*הטי, ג' (2012). דע את השפעתך. מכון ברנקו וייס: https://brancoweiss.org.il/wp-content/uploads/2022/02/da.pdf

**וויגינס, ג' (2012). שבעה מפתחות למשוב אפקטיבי. מכון ברנקו וייס: https://brancoweiss.org.il/wp-content/uploads/2022/11/ma-1.pdf

פיתוח תמונת עתיד

עבור רבים מהתלמידים המחשבה על התקופה שלאחר סיום הלימודים מלווה לעיתים קרובות בתחושות של חוסר וודאות, כישלון ובדידות. התלמידים אינם מודעים למגוון האפשרויות הפתוחות בפניהם והמעבר מתקופת הלימודים לזו שאחריה (שירות צבאי או חיים עצמאיים) לא מלווה בתכנון וחשיבה מעמיקים ובתחושה של בחירה, גם התמיכה והליווי שניתנים לתלמידים במהלך תקופת הלימודים בבית הספר נקטעים עם סיומם. כל אלה מעוררים לא פעם תחושות של חרדה וניסיונות הדחקה בעת העיסוק בתמונת העתיד.

אנו שואפים להעניק לתלמידים כלים, מיומנויות, ידע וחשיפה שיוכלו לרכך עבורם את המעבר ולצמצם את הפער בין תקופת שהותם בבית הספר ובין ה"חיים האמתיים" שמחכים להם מחוץ לבית הספר.

העיסוק בתמונת העתיד בכיתה ט' תתמקד בחקירה והיכרות עצמית (שאפיות, נטיות, צרכים, כישורים, חוזקות וחסמים), במיומנויות הכוונה עצמית (ניהול זמן ומשימות, למידה עצמית וניהול עצמי), ובחשיפה למקצועות ותחומי תעסוקה מגוונים (מגוון תוכניות כגון: שיעור אחר, ניצוצות, מה חולם הנער ועוד).