בהוראה משמעותית המורה מציבה לתלמיד אתגר ריאלי, לא טריוויאלי, בעל ערך

קרן רוזין, מורה לספרות בבית הספר ברנקו וייס אית"ן ומנחה פדגוגית ברשת בתי הספר ברנקו וייס.

עיקרון הרף

מתוך: "תשעה עקרונות פדגוגיים להוראה משמעותית"
מה אנו רואים כשאנו מסתכלים על התלמיד: האם את מה שהוא כרגע או את מה שהוא יכול להיות? לאן מכוונות הפעולות הפדגוגיות או המשימות שאני נותן לו: האם לרמה, ליכולת או לידע שאני משער שיש לו או לאלו שאני משער שיכולות להיות לו? כאן מבקשת אמנות ההוראה להתגבר על סכנת הבינוניות, ולמצוא את שביל הזהב בין שעמום ובין אתגר, בין היעדר תחושת מסוגלות ובין הערכה עצמית, ובין חוויית כישלון לחוויית הצלחה ממשית. מה שעוטף את אמנות ההוראה ואת ההכרעה לרף הראוי לתלמיד ולכיתה כולה, הוא הרעיון הפשוט, שלעתים נשכח בשל הנסיבות העיקשות והשוחקות של המציאות הפדגוגית, שמי שמוצב מולנו יכול לעשות מעצמו ובעצמו הרבה יותר ממה שנדמה כרגע.

במרכז עיקרון הרף עומדים האתגר והתפתחות ביחס לעצמי. הגדרת הרף פירושה מציאת המרחב או המקום שהתלמיד/כיתה יכולים להתפתח/להצליח בו. אמנם בנקודת הפתיחה אין בו עדיין מלוא הבשלות להצלחה במשימה, אך יש בו הפוטנציאל להשלמתה. כאמור, זו אמנות המשלבת בין אמונה במי שנמצא מולי ודיוק בהערכת יכולותיו, לצד אתגר מעשי ובעל ערך.

אמונה עיוורת תוביל למשימה קשה מדי ולכישלון, משימה דלה מדי תוביל להיעדר הערכה עצמית. ברוח ויגוצקי יש לומר – זו הוראה שמכוונת אל העתיד של התלמיד ולא אל העבר שלו. זהו טווח ההתפתחות הקרובה (ZPD) של ויגוצקי שהתמקד בעיקר בממד הפסיכולוגי-תרבותי, אך אנו מוצאים לכך תימוכין רבים. למשל בהתפתחות המואצת של מדעי המוח. במובן מסוים, מהותה של הפדגוגיה היא הצבה מתמדת של רף, אמנותה הדיוק בהצבת הרף ואמונתה התגברות על הרצון הטבעי לעזור לילד ולהיכנע למצוקותיו (המקום שבו אנו עלולים ליפול ל"הכלת יתר" או לפעול במקומו).

מהותו של האדם היא יכולתו לחרוג מעצמו. היא יכולתו לעשות מעצמו יותר ובכך לממש את עצמו. נוכחותו של הרף מפתחת את היכולת להציב לעצמנו מטרות ראויות, בעלות ערך וישימות, ובמקביל לפתח את היכולת להתמיד בהגשמתן של מטרות אלו חרף קשיים ומכשולים. כך לגבי עצמנו, כך לגבי ילדינו וכך לגבי תלמידים: דגש גדול מדי על מה שיש לא מאפשר מבט על מה שיכול להיות. דגש גדול מדי על מה שאין משכיח את מה שאפשר. בעקרון הרף, המורה או המחנך איננו מציב את הרף רק לגבי התלמיד, אלא גם לגבי עצמו. הצלחת התלמיד היא התכלית, האתגר או הרף שלו. כאן מתרחש לעתים מאבק של המורה/הורה עם עצמו. מאבק בין השאיפה להתמדה בתכלית ההוראה והחינוך ובין הייאוש האפשרי ממי שנמצא מולו – תלמידיו או ילדיו.

מה מקדם עיקרון הרף?

רף בונה תחושת מסוגלות*

כאשר המורה מציבה רף לתלמיד שלה וכשיש בינינו היכרות ואמון עצם הצבת הרף מביאה לתחושת מסוגלות עצמית כי התלמיד מקבל את המסר "המורה מאמינה שאני יכול והיא סומכת עליי שאצליח, אז כנראה אני מסוגל לעשות זאת".

הפיגומים שנותנת המורה לתלמיד עוזרים לו להצליח או לפחות להשתפר בביצועים שבדרך והוא מרגיש בטוח שהוא יצליח לעבור את הרף. השיפור וההצלחה להגיע אל הרף אף הם מחזקים ומשפרים את תחושת המסוגלות העצמית.

גם בעקבות הצלחה כזו גדלה תחושת המסוגלות וגם האמון בין המורה לתלמיד, שיהיה מוכן בעתיד להתמודד פעם נוספת ועם רף גבוה יותר.

* מסוגלות עצמית (self efficacy) היא תחושתו הסובייקטיבית של אדם באשר ליכולותיו. זו תחושה של יכולת ומיקוד שליטה פנימי. אנשים בעלי תחושת מסוגלות הם פעילים, אופטימיים ואוהבי אתגרים. תחושת המסוגלות של אדם היא גורם מכריע בעת פתרון בעיות מורכבות.

יצירת מוטיבציה פנימית
רף ריאלי, המתאים לתלמיד או לכיתה מהווה משימה מאתגרת ולא משתקת. משימה המהווה אתגר, שנראה בר השגה תוך השקעת מאמץ ותוך כדי שיפור והתקדמות ממצב קיים, מייצרת מוטיבציה.

המוטיבציה הפנימית (intrinsic motivation) של אדם להגיע להישגים ולהתקדם למרות מאמץ ואולי אף מעידות וכישלונות תלוי בשני גורמים בו זמנית – בתחושת המסוגלות העצמית ובמידת החשיבות שהוא נותן להצלחה. מי שאינו מאמין במסוגלות שלו להצליח לא יבחר להעמיד עצמו לכישלון. ובאותו הזמן, אם ההצלחה לעמוד במשימה נחשבת בעיניו כבעלת ערך, הוא יתאמץ ויהיה אף מוכן לסכן (במידת מה) את עצמו בכישלון. לכן, אם המשימה היא ברף נמוך עבורו, כזו שאינה נחשבת בעיניו כמשמעותית, לא תהיה לו מוטיבציה להתאמץ. אם הרף גבוהה מידי, מה שיראה לו כבלתי ניתן להשגה בכלל, גם אז לא ירצה לסכן את מעמדו/בטחונו העצמי.

לכן, הצבת רף מתאים יכולה לייצר מוטיבציה פנימית לעשייה, התנסות, התמודדות, כאשר יש תחושה שהוא בר השגה ונחשב. ככל שתהיינה התנסויות מעבר רף מוצלחות רבות יותר תתבסס המוטיבציה הפנימית להשיג יותר, גם על ידי הצבת רף אישי (ולא רק ע"י גורם חיצוני כמו מורה או הורה).

מקצועיות
עיקרון הרף תורם להתמקצעות המורה, הוא מוסיף משמעות וענין להוראה. התמקצעות נובעת מלמידה מתמדת, מתשוקה למקצוע ומאמונה בחשיבות העשייה. הצבת רף התפתחותי למורה והצבת רף על ידי המורה לתלמידים מספק טעם ומשמעות, אתגר ומוטיבציה המניעים את ההתמקצעות על היביטיה השונים.

הרף של המורה יכול להיות הן בתחום התוכן – למידת דברים חדשים או מזווית אחרת יחד עם התלמידים; הן בהתאמת רף לתלמידיםיחידם ולכיתה ככלל; והן במישור הפדגוגי – להשתפר ולצלוח אתגרים במעשה ההוראה עצמו.

הרף כמו תבלין, מוסיף טעם ומשמעות להוראה ולעשייה.

אופק
הרף מזמן הן לתלמידים והן למורה אופק – התבוננות קדימה וכיווני התפתחות והתמודדות מתמידים. היכולת של המורה להכיל את הקשיים והתסכולים של התלמידים, לספק להם פיגומים מתאימים ולתת להם את התמיכה, מתוך אמונה בחשיבות ובתרומה של הרף להתפתחותם וזאת באופן חוזר ונשנה מייצרים אופטימיות ואופק התפתחותי.

מורה המציבה לתלמידיה רף ואופק התפתחותי מסוגלת להציב רף גם לעצמה. וברגע שהיא יכולה לזוז מאזור הנוחות שלה, ללמד תכנים חדשים ולהתנסות בזירות הוראה והנחייה חדשות, מתנסה שוב באותה תחושת גילוי ומשמעות המזינה את היכולת להמשיך ולהיות מורה.

איך מציבים רף?

כאשר מציבים רף חייבת להיות עזרה בדרך – למידת פיגומים, כפי שטען ויגוצקי, פסיכולוג התפתחותי יהודי-רוסי, מייסד הפסיכולוגיה התרבותית-היסטורית. המורה חייבת לתמוך בתהליכים. הפיגומים הם אלו שתומכים ועוזרים לתלמיד להגיע אל הרף. הפיגומים יכולים להופיע בדמות פירוק של משימה גדולה למספר משימות קטנות, על ידי הנחיות משנה ופירוט של פעולות נדרשות, על ידי שאילת שאלות שמכוונות את הלומד ועוד…
אז איך להציב רף ללומדים?

מי מציב את הרף?

כדי שהרף יצמיח ויקדם את הלומד חשוב לדעת מתי להציב רף, איזה רף נכון להציב ואיך להציגו. המורה, לאור ניסיונה, היכרותה את הנושא ותחושת הביטחון והמסוגלות שלה כמו גם היכרותה עם הלומדים ויכולתם להגיע אל הרף ולאור תמונת העתיד שהיא רואה לנגד עיניה, היא תציב את הרף לתלמידים. היא גם זו שתוכל לספק להם את הפיגומים במידה והם זקוקים לפיגומים.

אך, האם רק המורה עושה זאת? האם לא רצוי שגם התלמיד יציב לעצמו רף? אם כן, איך עושים זאת ומתי?

תהליך הצבת הרף הוא תהליך הדרגתי שבהתחלה מוביל אותו המתווך-המורה וכשזה נעשה כדרך שגרה התלמיד לומד גם להציב לעצמו רף. למידה זו מתקיימת אל מול מודל שמהווה עבורו המורה. המודל של המורה מתבטא בציפייה שגרתית להצבת רף. תחושת המסוגלות תביא את התלמידים להעז יותר ולהציב רף חדש לפעמים לעצמם ולפעמים לחבריהם.

פיגומים בדרך להשגת הרף

איך יודעים הלומדים מה מצופה מהם?
השגת שיתוף הפעולה של התלמידים עם המורים בדרך להשגת הרף תלויה בכך שהרף יהיה ברור והתלמידים ידעו מה נדרש מהם, מה רמת הביצוע המצופה ועוד. חוות הדעת והכוון שניתן להפיק משאלות וממחוון, למשל, יכולים להוות נקודות אחיזה ותמיכה בדרך להשגת הרף.

של מי הרף?
רף יכול להיות כיתתי או אישי, בתחומי הלימוד או בתחומים אחרים, הכל תלוי בתכלית השיעור, בנמענים ועוד.

רף או חוויה טובה? זו השאלה
הצבת רף דורשת עבודה מכוונת, דורשת הצבת יעדים, מתן פיגומים בדמות משימות, שאלות, פעולות שונות – אקטיביות. למידה מתרחשת גם תוך כדי חוויה. חוויה שהיא אישית, פנימית, סובייקטיבית ולא פעם פחות מודעת או אקטיבית. אם כך, נשאלת השאלה, מה עדיף לי כמורה – האם להציב לתלמידים רף לימודי או לתת להם לחוות חוויה?

אנו כמורים עסוקים בדיאלוג הזה כי גם כשאנו מציבים רף אנו יודעים שיש אחוז מסוים של תלמידים שלא מסוגלים להגיע אליו ואז אולי עדיף שלכולם, לפחות, תהיה חוויה טובה. אז, מה אנו עושים? האם אנו מוותרים לכיתה כולה או שמציבים רף שחלק מהתלמידים מגיעים רק מעט יותר גבוה ממה שהם יכולים?

חשוב שהמורה יקיים דיאלוג כזה אבל "אני מאמינה מאוד שאם נוותר על הרף ונספק לתלמידים רק חוויות וכיף, בעצם לא עשינו כלום כי אין ערעור, לא נוצר תהליך ואז הם מאבדים את התכלית שלהם. עלינו לזכור שלומדים מעריכים מאוד כברת דרך שהם עשו מתוך מאמץ. זה מה שמעניק משמעות בסוף לחוויה שהם עברו. כי חוויות יש הרבה, אבל, אנו זוכרים דברים שהיה בהם משהו שנאלצנו להתמודד אתו, משהו שלא הלך כפי שתכננו, משהו שהפקנו ממנו איזה שהוא ערך מוסף, רק אז אנו זוכרים זאת כחוויה משמעותית או חוויה מכוננת או סתם חוויה ששווה לספר עליה. הרף הוא זה שמאפשר לתכנן תהליכים כאלה."

רף כעיקרון חיים

רף הוא בחיים בכלל, לא רק בכיתה. אנו מציבים לעצמנו רפים שונים או שאחרים (הורים, חברים, חברה) מציבים לנו. למשל, בספורט – לשפר ביצוע כלשהו, בתזונה – לעלות/לרדת מספר גרמים מסויים בתקופה הקרובה ואנו גם מציבים רף לחברים שלנו. חלק מהגבולות במערכות הבין אישיות זה חלק מהרף שאנו מציבים. לעיתים אנו מציבים רף כל כך גבוה ביחסים בין אישיים שקשה מאוד להיות חברים שלנו. לעומת זאת, יתכן ולפעמים אין לנו בכלל רף, כי אנחנו לא בררנים מספיק ואז אנו נפגעים יותר. רף הוא משהו שבני אדם כל הזמן עוסקים בו. לכן, במרחב הלימודי קשה שהוא לא יהיה קיים. הצבת רף בכיתה (בהקשרים לימודיים, חברתיים ואישיים) וקיום דיאלוג על אודותיו, שיקוף שלו, התייחסות אל הרף כמשהו ששווה להציב כדי להתקדם ולהתפתח הופך לחלק מהאקלים, מהשיח ויותר קל ושווה לקחת אותו אל מחוץ למסגרת בית הספר.

גם בבית ההורים מציבים רף מסוגים שונים. חשוב שההורים לא יקחו את הדבר כמובן מאליו, יציבו רף ויצפו שילדם יגיעו וישיגו אותו בכוחות עצמם במהרה ובאופן מושלם. חשוב שההורים יספקו לילד פיגומים כדי שיוכל להתקדם להשגת הרף שהציבו.

בית הספר והבית אינן מערכות נפרדות ולכן חשובה הבנה ושיתוף פעולה בין בית הספר והבית כיוון שרף אינו נוקשות לשמה אלא עוד אמצעי לצמיחה, חשוב שההורים יהיו שותפים ויבינו את הדרישות של המורים ואת הרף שמציבים לתלמידים בבית הספר, כעוד דרך לצמיחה והתפתחות הן לימודית והן אישית וחברתית. חשוב שלהורים יהיה האמון במורה כאיש מקצוע, המציב רף ריאלי, שמאמין בתחושת המסוגלות של הילד וביכולתו להגיע לרף. לכן, זה יהיה פיספוס אם ההורים יעשו את העבודה של ילדם כי קצת קשה לו, או ידרשו מהמורה לתת לילדם דברים פחות מאתגרים ו'קשים', 'יותר מתאימים למה שהוא יודע'.

הדיבור התכוף על הנושא והשקיפות, לא רק בכיתה אלא גם בפני ההורים, זה חלק מהגיוס של הסביבה לטובת תהליכי למידה של הילדים עצמם.

מה לא רף?

ניתן למצוא לא מעט מערכות חינוך (והורים) המציבים לילדיהם מטרה מאוד, מאוד גבוהה ולא תמיד מותאמת ליכולות/לרצונות ולמקום בו נמצא התלמיד (כמו למשל מה שאנו שומעים על החינוך בסין/קוריאה/יפן, מה שניתן לראות לעיתים קרובות בחברות מהגרים). מטרה כזו ולחץ חזק להשיגה עלול לגרום לתחושת חוסר אונים במקום חיזוק תחושת המסוגלות, במקרים רבים התלמיד מונע על ידי מוטיבציה חיצונית ולא פנימית וזה עלול להוביל לנשירה, הרמת ידיים ואף גרוע מכך. אם כך, האם ניתן לומר שבתי הספר או ההורים הציבו רף גבוהה מידי?

רף* אינו מטרה*. ובתיאור הקצר הנ"ל הוצבה מטרה רצינית אך לא בהכרח שהוצבו רפים שונים שיובילו להשגתה. אם כך, מה בין רף ומטרה? מה ההשלכות המעשיות של הבדלים אלו?

רף תמיד רואה את התלמיד שמולו, כי כל תלמיד מגיע עם נקודת פתיחה מסוימת, יכולות, אופי, חוזקות וחולשות. אי אפשר להציב לכל התלמידים את אותו הרף כי אחרת זו פשוט משוכה.

בעיקרון הרף אנו מדברים על תהליך של הצבת רף, כל פעם רף נוסף/אחר כדי לקדם את התלמיד ולחזק את תחושת המסוגלות העצמית שלו, את המוטיבציה ואת היכולת והמיומנות. הרף הוא ריאלי לתלמיד/לכיתה והצבת פיגומים בדרך אמורים לעזור ולקדם את השגתו. בדרך להשגת מטרה ניתן וחשוב להציב, באופן מדורג, רפים שונים, לתת פיגומים לעזר ולהסירם עם הזמן וכל זאת תוך התאמה לכל אחד, מבלי להשאיר "מיואשים" מאחור ותוך כדי בניית תחושת מסוגלות, מוטיבציה, אופק ומקצועיות בדבר/נושא.

כל מורה יכול ליצור סוג של מחויבות בקרב התלמידים בהתקדמות אל מטרה גדולה וקשה, אם ילמד להכיל את חוסר הנחת של התלמידים תוך כדי העלייה מרף לרף בדרך אל המטרה.

* מטרה היא משהו שרוצים/שואפים להשיג, איזו תכלית או כוונה שפועלים ואף מתאמצים להשיגה. לא פעם המטרה רחוקה/גבוהה מאוד ונדרש זמן, מאמץ ותהליך מורכב כדי להשיגה.

* רף הוא נקודת ציון על סולם מדורג והסולם יכול להוביל למטרה כלשהי, הוא "סטנדרט, ציפייה או מידה נדרשת [של ביצוע]" (Urban Dictionary). הרף הוא שלב בדרך, הוא פחות רחוק ומורכב אך בכל זאת מעל המקום בו נמצא החותר למעלה.

נהגתי לחשוב …, כעת אני חושב/ת …
שימוש בשיגרת חשיבה זו יכול להראות לנו את כברת הדרך שעשינו מהמקום בו היינו מבחינת הידע, היכולות וכו' אל המקום בו אנו נמצאים עכשיו – מקום שהיווה רף בעבר. התבוננות כזו יכולה להשרות תחושת מסוגלות ומוטיבציה להציב או להתכוונן אל הרף הבא, שאנו או המורה מציבה לנו.

שגרת חשיבה זו מכוונת אותנו להרהור על איך ולמה החשיבה שלנו השתנתה.

אימון אישי לבני נוער
האימון האישי מהווה עבור המנחים כלי משמעותי, בהקניית יכולות חשיבה ותפיסה אפקטיביות לבני הנוער עמם הם עובדים – יכולות המסייעות להם לחוש שלמים עם עצמם, ומקדמות את סיכוייהם להשתלב כבוגרים פרואקטיביים בחברה. מתוך הכרה בחשיבות של תחושת מסוגלות עצמית ומוטיבציה לתחושת השלמות ולפרואקטיביות מושם בחוברת זו דגש, בין השאר, על מרכיבים שונים של בניית תחושת מסוגלות ומוטיבציה כמו: שאיפה מתמדת לשיפור, הצבת מטרות וחתירה למימושן, פרואקטיביות, מיקוד שליטה פנימי, התמדה מול קשיים וכישלונות.

חוברת זו נכתבה עבור מנחי הנוער והלמידה של המכון, הנדרשים להציב רף לתלמידים עמם הם עובדים, לקדם אותם לתחשות מסוגלות עצמית וכן להקנות להם את היכולת להציב רף לעצמם.

מפות תכנון ורפלקציה
כאשר אנו מתכננים רף לעצמנו או לתלמידינו/ילדינו ניתן להיעזר במפת התכנון כדי לתכנן את הדרך, את הפיגומים בדרך להשגת הרף.

ההתבוננות בעזרת מפת הרפלקציה על הדרך בעת ולאחר שעברנו אותה, יכולה לתת לנו כלים להעריך וללמוד לעתיד לגבי השגת רף דומה במהות או בתהליך.

חושבים בגרות: ערכה למורה – פירוק למשימות קטנות ובניית דפי אסטרטגיה
פירוק משימה גדולה ומורכבת למשימות קטנות זו אחת הדרכים ליצירת פיגומים באזור ההתפתחות הקרובה שיעזרו להגיע ולהשיג את הרף.
חוברת זו מדריכה את המורה בעקרונות לפירוק למשימות קטנות ובניית אסטרטגיה, שתאפשר עצמאות של הלומד והסרת הפיגום.
באתר המכון ניתן למצוא חוברות נוספות המדגימות את הפירוק למשימות קטנות בתחומי דעת שונים.

ג'ון הטי טוען בראיון שנערך עימו לגבי תפיסות היסוד שצריכות לעמוד מאחורי כל פעולה והחלטה מתקבלת בכיתה ובביתה ספר, שלא נכון לפרק משימות מורכבות למשימות קטנות ופשוטות כדי להקל על הלמידה. לדעתנו, הדבר נכון כל עוד התלמיד לא צובר תיסכולים ולא מרים ידיים ונוטש הלמידה. על המורה להיות קשובה ורגישה ליכולות התלמיד ולהיסטוריית ההצלחות והכישלונות ולעזור לו לבנות את הביטחון והאמון ביכולותיו.

אזור ההתפתחות הקרובה / לב ויגוצקי

כדי להבטיח שהחינוך אכן יוליד התפתחות, על ההוראה להתבצע במה שויגוצקי הגדיר כ"אזור ההתפתחות הקרובה" ) Proximal of Zone Development ,או בקיצור: ZPD). אזור ההתפתחות הקרובה הוא "אזור" מנטלי שבו הפונקציות של הילד הן במצב של התפתחות. פונקציות ומושגים הממוקמים "מתחת" לאזור ההתפתחות הקרובה כבר עוצבו והילד יכול להשתמש בהם באופן עצמאי. "מעל" לאזור ההתפתחות הקרובה אין עדיין פונקציות רלוונטיות שניתן לפתחן ברגע נתון באמצעות הוראה. "בתוך" אזור ההתפתחות הקרובה הפונקציות קיימות בצורתן ההתחלתית. הילד עצמו אינו יכול להציגן כיוון שאינן נתונות עדיין לשליטתו המלאה, אך אם הילד מקבל עזרה ממורה או מעמית מיּומן יותר אפשר יהיה להציג פונקציות אלה כתוצאה מפעולה משותפת כזו.

מבוא עמ' 20-21

חינוך והתפתחות שכלית

ההוראה המכוונת באופן בלעדי כלפי מחזורי ההתפתחות שכבר הושלמו אינה יעילה מנקודת המבט של התפתחותו הכללית, כיוון שאינה גוררת אחריה את השלב החדש בתהליך ההתפתחות אלא נשרכת אחר תהליך זה.

אזור ההתפתחות הקרובה מאפשר לנו לתאר את יום המחר של הילד ואת המצב הדינמי של התפתחותו, ולהביא בחשבון לא רק את מה שכבר הושג מבחינה התפתחותית אלא גם את מה שנמצא בתהליכי הבשלה.

עמודים 308-312

Vygotsky's Zone of Proximal Development – Planning for Progress | Connectivision

פדגוגיה באזור ההתפתחות הקרובה

על הפדגוגיה לכוון את עבודתה לא אל התפתחות הילד ביום האתמול אלא להתפתחותו ביום המחר. רק כך ניתן יהיה להשתמש בהוראה כדי לחשוף את תהליכי ההתפתחות הנמצאים עתה באזור ההתפתחות הקרובה.

ראינו שלמידה והתפתחות אינן חופפות ישירות אלא הן שני תהליכים שביניהם מתקיימים יחסי גומלין מורכבים ביותר. הוראה יעילה רק כשהיא מקדימה את ההתפתחות. או אז ההוראה מעוררת לחיים סדרה שלמה של פונקציות הנמצאות בשלבי הבשלה, פונקציות באזור ההתפתחות הקרובה.

עמודים 140-143

התמודדות עם מערכת רישום המספרים בגן גניה

באיזו מידה נעשים בבתי הספר מאמצים לעידוד מוטיבציה וסקרנות בקרב התלמידים?

כפי שמובא לעיל, הצבת רף גבוה ובר השגה בו זמנית מגביר את תחושת המסוגלות והמוטיבציה ללמידה.

בסקר על האקלים והסביבה הפדגוגית, שערכו במשרד החינוך בשנה"ל תשע"ה ביקשו לבחון את המידה שבה התלמידים חשים שמוריהם מעודדים אותם להתעמק בלמידה, מצפים מהם להתאמץ בלימודים ומאמינים ביכולתם להצליח. הנתונים נאספו בתשע"ה מדווחיהם של תלמידים ביסודי, בחט"ב ובחט"ע.

על התוצאות ניתן לקרוא בקטע ממצאי סקרי האקלים והסביבה הפדגוגית, תשע"ז הלקוח מתוך "התמונה החינוכית" שמפרסם משרד החינוך (הנתונים מלמוך מיצ"ב אקלים תשע"ז)

התעלות מעל הפוטנציאל האישי

ג'ון הטי* טוען "שבית הספר לא נועד לענות על צורכי התלמידים, הוא לא נועד לעזור לתלמידים לממש את הפוטנציאל שלהם. מטרתו של בית הספר היא לעזור לתלמידים להתעלות מעל הפוטנציאל שלהם ולעשות יותר ממה שחשבו שיוכלו לעשות. מטרתו לגלות מה תלמידים יכולים לעשות ולעזור להם לעשות יותר. וזה אתגר לא קטן. לעולם אסור לנו לקבל את "המיטב" של התלמיד. המיטב בסדר, אבל הוא מקפצה לעשות טוב יותר." בתארו עוד את תפיסת יסוד 6 שצריכה לעמוד ביסוד םעולות המורה הוא גם טוען שלא נכון לפצל משימה קשה למשימות קטנות ופשוטות יותר כדי להקל על התלמידים ללמוד, מפני שבכך רק מעקרים את הלמידה ממורכבותה! תלמידים פורחים כשמאתגרים אותם.

בראיון דע את השפעתך: הוראה, למידה והנהגה בו רואיין פרופ' ג'ון הטי מציין ג'ון הטי שמונה "תפיסות יסוד" (mind frames), או דרכי חשיבה, שצריכות לעמוד יחדיו ביסודן של כל פעולה וכל החלטה המתקבלות בבתי ספר ובמערכות חינוך. התייחסות לרף באה לידי ביטוי בתפיסות נוספות על זו שצויינה כאן ולהלן דוגמה נוספת (תפיסה 8) לתפיסתו של הטי, המבוססת על ממצאי מחקרים שערך, על החשיבות שבשיתוף ההורים בשפת הלמידה כדי לקדם את למידת ילדיהם –

• הורים צריכים לפתח שאיפות וציפיות גבוהות מילדיהם.
• בתי ספר צריכים לשתף פעולה עם הורים כדי שהציפיות שלהם יהיו גבוהות ומאתגרות כראוי, ולשתף פעולה עם ילדים ועם הבית כדי לממש את הציפיות האלה ואף לעקוף אותן.

* ג'ון הטי, מנהלו של "המכון למחקר חינוכי" של אונברסיטת מלבורן באוסטרליה ומנהל את "מעבדת למידה נראית" באוניברסיטת אוקלנד בניו זילנד.

הערכה – מכשיר בשרות הרף

כאשר התלמידים יודעים מה מצופה מהם ומהו הרף אליו הם צריכים להגיע הם יהיוה יותר ממוקדים ומכווני מטרה. ג'יי מקטיי במאמרו מה קורה בין הערכה להערכה המתמקדת בהערכת הבנה, נותן דוגמא איך הערכהיכולה לקדם השגת רף שהוצב לתלמידים.

"הצגת מודלים למצוינות או טבלאות מדידה בפני תלמידים הם חלק הכרחי בכל הוראה המעודדת ביצועים אולם לעתים אין בכך די. לא כל תלמיד יבין את הקריטריונים או את האופן שבו ניתן ליישמם בעבודתו … . ויגינס טוען שאם אנו מצפים מתלמידינו לעשות עבודה מצוינת, עליהם לדעת איך נראית עבודה מצוינת. בהתאם לרעיון זה, הוראה מעודדת ביצועים דורשת מהמורים לספק לתלמידיהם מודלים ודוגמאות שיבהירו מצוינות מהי – בתוצרים ובביצועים כאחד."

"מורים יכולים להשתמש בדוגמאות של עבודה מצוינת במהלך עבודתם על מנת לסייע לתלמידים להבין את רמת האיכות הנדרשת. מורים אחדים אפילו מראים לתלמידיהם דוגמאות של עבודה בינונית ומצוינת גם יחד ואז מבקשים מהם לנתח את ההבדלים ולזהות את אותם המאפיינים המפרידים בין הדוגמא המצוינת לבין השאר. בדרך זו לומדים התלמידים על הקריטריונים למצוינות באמצעות מודלים מוחשיים ודוגמאות קונקרטיות. בכיתות מסוימות התלמידים אף מסייעים בהרכבת עזרי ההערכה (מִבחנים, [רובריקות] טבלאות מדידה או רשימת ביצועים), בהתבסס על הידע ההולך וגדל שלהם במקצוע הנלמד וכן על הקריטריונים שהם עצמם בודדו."

The power of believing that you can imorove / Carol Dwack
כוחה של האמונה שאתה יכול ואת יכולה להשתפר

ספורטאים אלופים בהצבת רף

ספורטאים מגיעים להישגים (ברמה האישית או הארצית/לאומית) בזכות יכולתם ויכולת מאמניהם להציב רף אליו הם שואפים ומתאמנים להגיע.

איך מאמנים וספורטאים עושים זאת? מה נכון ובונה? פסיכולוגית הספורט מיכל יערון מתייחסת לרף ציפיות וממליצה "…לרוב, שימו לכם רף ציפיות ראלי לביצועים. זה בסדר לשאוף קדימה ולחלום על הצלחות גדולות, אולם כדי להתקדם מקצועית ולצבור בטחון, אל תכשילו עצמיכם, חדשות לבקרים, עם ציפיות לא הגיוניות ותסכולים מיותרים".

מיכל יערון וד"ר גיל גולדצויג כותבים גם על חשיבות הצבת מטרות נכונה לתחרות ומציעים טכניקה שתאפשר למנוע בלבול בין חלום ובין מציאות ולייצר ציפיות מציאותיות שימנעו אכזבה ויביאו לשיפור הישגים בתחרויות הבאות.

של מי הרף? מה המניעים להצבת הרף? ומהו רף ריאלי לילדינו?

הרף שאונו מציבים בא לידי ביטוי בציפיות שלנו מעצמנו או מילדינו. ציפיות, כרעיון חינוכי זה בסדר. הציפייה ההורית היא חלק ממה שבונה מוטיבציה אצל ילדים. אם הציפייה של ההורה מהילד היא במטרה לכוון אותו, להדריך אותו, להראות לו דרך ולהקנות לו ערכים – זה בסדר גמור, זה תפקידו. הציפייה עצמה – אם איננה תנאי – מאפשרת התפתחות. אבל, אם הצפייה של ההורה הופכת להיות תנאי לתחושת הערך של הילד, אם הוא מרגיש שעמידה או אי עמידה בצפיות של ההורה הם תנאי לאהבתו והערכתו אליו – יש בכך אלמנט מייאש.

עוד על ציפיות גבוהות מילדים (מתוך אתר שפ"ינט שירות פסיכולוגי חינוכי במשרד החינוך)
כתבה: דסי צוראל, מרצה ומנחה בכירה, מכון אדלר

להגביה את הרף – Raise the Bar

Jack Jenkins – Raise The Bar (Unofficial Olympic Song)