חלק ב': גישת הנטיות

גישת המיומנויות התפתחה והתעצמה לאור השינויים הרבים והמהירים המתרחשים בידע, בתרבות ובעולם העבודה – כמויות המידע והידע, הזמינות, הזמניות והיחסיות שלהם גורמים לכך שאין מה ללמד ידע וצריך להקנות ולפעול לפיתוח דרכים כלליות ומיומנויות להתמודדות עם מצב זה.

אחת הביקורות על גישת המיומנויות היתה שהשליטה במיומנות אינה מבטיחה דבר: אדם עשוי להיות בעל מיומנות כלשהי, אך נטול הנעה / דחף / תשוקה / רצון / העדפה מגמה / הרגל / כוונה / גישה … בקיצור "נטייה", שיגרמו לו להוציאה אל הפועל.
כדי שלמיומנות יהיה ערך כלשהו דרושה נטייה להשתמש בה; צריך skill and will.

לאור זאת החלו, בשלב הראשון, להצמיד לכל מיומנות את הנטייה המתאימה (למשל, למיומנות ההשוואה הוצמדה הנטייה להשוות). בשלב זה גם האמינו שמיומנויות מייצרות נטיות. בשלב שני, החלו לראות בנטיות החשיבה גישה אלטרנטיבית לגישת המיומנויות.

על פי גישה זו, מה שמאפיין יותר מכל אישיות המיוצגת בדימוי זה הוא נטיות החשיבה או התכונות האינטלקטואליות שלה (ולא מיומנויות חשיבה). מטרתן של הנטיות אינה להניע מיומנויות אלא יש להן ערך עצמי והן הגורם המכריע בחשיבה טובה. זוהי "נטייה במובן החזק" (dispositions) הן מיומנויות שאינן תלויות במיומנויות אלא "מייצרות" מיומנויות מתאימות ומאפשרות להן להתממש.

כדי שלמיומנויות יהיה ערך כלשהו, דרושה נטייה להשתמש בה, צריך skill and will
הארווי סיגל, אחד ממפתחי גישת הנטיות, מכנה זאת "מקרו-נטייה" – תכונת אופי, אפילו אישיות – שיש לה תפקיד מכריע בחשיבה ביקורתית. לדעתו, נטיות משפיעות יותר ממיומנויות על חשיבה טובה וכן, המושג "נטייה" כולל בתוכו את המושג "מיומנות". גישתו של סיגל היתה שלב ביניים בין השלב הראשון בו הנטייה תלויה במיומנות לבין השלב השני בו לנטייה יש ערך עצמאי.

את המעבר לשלב השני – העצמאי, הובילו אנשי פרוג'קט זירו באוניברסיטת הרווארד, בראשותו של דיוויד פרקינס. פרקינס ועמיתיו הגדירו נטיות חשיבה כזיקות והרגלים של השכל המסייעים לחשיבה פורייה; וכן, מגמות קבועות באופן החשיבה, כפי שהן משתקפות לאורך זמן במצבי חשיבה שונים. לדבריהם, נטיות חשיבה הן מגמות להפעיל דפוסי חשיבה מסוימים. כשלאדם יש נטייה כלשהי, פירושו שהוא נוטה להתנהג כך לאורך זמן. מכאן, שמאפיין חשוב של נטיות החשיבה הוא עקביותן במצבי חשיבה שונים ומגוונים.

על פי פרקינס ועמיתיו המושג "נטייה" כולל שלושה מרכיבים: דחף (Inclination), רגישות (Sensitivity) ויכולת (Ability). "דחף פירושו מניע לחשוב באופן מסויים המורגש כמחויבות והתלהבות; רגישות פירושה ערנות להזדמנויות חשיבה – מקרים שראוי להפעיל בהם חשיבה מסוג מסוים; יכולת פירושה כשירות ממשית לחשוב בואפן מסוים".

הרגלי החשיבה (Habits of Mind)

ארתור קוסטה ובינה קליק מציינים שישה עשר הרגלי חשיבה (habits of mind) המקיפים, לדעתם, את כל התנאים ה"נטייניים" החיוניים של חשיבה טובה. לדבריהם, הרגלי החשיבה הם דפוסים המאפיינים חושבים טובים ובאים לידי ביטוי כשאדם עומד מול בעיה שאין לו עבורה יתרון מיידי ושגור. במצב זה, במיוחד במצב שבו הבעיה היא בעלת השלכות חשובות, להרגלי חשיבה פוריים יש חשיבות רבה, שלא לומר קריטית.

הרגל חשיבה, לפי קוסטה וקָליק, "עשוי" מחמישה מרכיבים: ערך: העדפה של דפוס חשיבה אחד על פני אחרים; דחף: תחושה של צורך ליישם דפוס חשיבה; רגישות: זיהוי הזדמנויות ליישום דפוס חשיבה; מחויבות: חתירה מתמדת לשיפור דפוסי החשיבה תוך כדי רפלקסיה עליהם; מדיניות: שילוב דפוסי החשיבה בפעולות, בהחלטות ובפתרונות באורח מודע וקבוע.
הרגלי החשיבה חורגים מן ההגדרה של פרקינס שלפיה נטיות חשיבה "הן קוגניטיביות במיוחד ומשפיעות על החשיבה באורח ישיר"; להרגלי חשיבה נוסח קוסטה-קָליק יש השפעה על התנהגויות שאינן התנהגויות חשיבה מובהקות.

שישה עשר הרגלי החשיבה ע"פ קוסטה וקליק הם:

• התמדה
• ניהול אימפולסיביות
• הקשבה בהבנה ובאמפתיה
• חשיבה גמישה
• חשיבה על חשיבה (מטא-קוגניציה)
• חתירה לדיוק
• חקירה והצבת שאלות
• יישום ידע קיים למצבים חדשים
• חשיבה ותקשורת בהירות וקפדניות
• איסוף נתונים בכל החושים
• יצירה, דמיון וחידוש
• תגובה של פליאה והשתאות
• נטילת סיכונים מחושבים
• מציאת הומור
• חשיבה תוך תלות הדדית
• פתיחוּת ללמידה מתמשכת