הורים יקרים,
קשיים סביב האכילה הם חלק נפוץ מההתפתחות בגיל הרך. לעתים קרובות, הורים מוצאים את עצמם מודאגים כאשר ילדיהם מגלים התנהגויות מאתגרות סביב האוכל – החל מצמצום אכילה ואכילה של כמויות קטנות ועד לבררנות אכילה ואכילה של מספר מצומצם מאוד של מאכלים. חשוב להבין שרוב הקשיים הם חלק טבעי מתהליך ההתפתחות, אך ישנם מצבים הדורשים תשומת לב מיוחדת והתערבות מקצועית.

האכילה היא אחד התחומים הראשונים שבהם פעוטות מתחילים לבטא את העצמאות שלהם. זהו תהליך מורכב המערב היבטים פיזיולוגיים, רגשיים וחברתיים. כאשר תינוק או פעוט חווה קושי באחד או יותר מההיבטים האלה, עלולים להתפתח קשיי אכילה.

חשוב להבין שאירועים טראומטיים יכולים להשפיע משמעותית על דפוסי האכילה של ילדים צעירים. טראומה, בין אם היא חד-פעמית (כמו אשפוז או תאונה) או מתמשכת (כמו חשיפה למצבי חירום או אלימות), עלולה לגרום לשינויים משמעותיים בהתנהגויות האכילה.

ילדים שחוו טראומה עשויים לפתח התנהגויות כמו הימנעות מאכילה, אגירת מזון, או אכילת יתר כדרך להתמודד עם תחושות של חוסר שליטה או חרדה.

התנהגות נוספת אופיינית היא בררנות אכילה או אכילה של מזונות מאוד מסוימים המרגישים להם בטוחים. לרוב מזונות פשוטים כמו אורז לבן/פסטה בלי רוטב וכו' שזה כמעט בטוח שמה שאתה רואה זה גם מה שאתה מקבל ושאתה יודע ומכיר איך זה מרגיש בגוף, לעומת מזונות יותר מורכבים, הגם אם הם נאכלו בעבר. היבטים נוספים המשפיעים על דפוסי אכילה של ילדים הם:

• היבטים פיזיולוגיים: רגישות חושית מוגברת, קשיי עיכול, בעיות במערכת העצבים והשרירים
• היבטים רגשיים: חרדה, צורך בשליטה, קושי בוויסות רגשי
• היבטים חברתיים: לחץ מצד ההורים, חוויות שליליות סביב האכילה, חיקוי של אחים או חברים

1. סירוב/צמצום אכילה

• סירוב עקבי לאכול או לטעום מאכלים, לרבות מאכלים אהובים
• הימנעות ממרקמים מסוימים
• ארוחות שנמשכות זמן רב מאוד
• התנגדות להצטרף לארוחה או לשבת בארוחה, בכי או תסכול בזמן ארוחה
• התנתקות, ריחוק, הפניית מבט או ישיבה שקטה ובהייה בזמן הארוחה

2. אכילה בררנית

• העדפה של מספר מצומצם מאוד של מאכלים
• תגובות חרדה למאכלים חדשים
• סירוב לאכול מאכלים במרקם מסוים

3. קשיים בוויסות כמויות

• אכילת כמויות גדולות מאוד
• אכילה מהירה מדי
• קושי בזיהוי תחושות רעב ושובע

• ליצור סביבה בטוחה ויציבה סביב האוכל: למשל, לשבת תמיד באותו מקום בשולחן, להשתמש בצלחת אהובה וקבועה, לשמור על אותה שעת ארוחה. אם הילד חווה טראומה במקום מסוים, להימנע מלאכול באותו חדר או סביבה דומה.
• לתת לילד תחושת שליטה: "איפה תרצה לשבת היום?", "באיזו צלחת נשתמש?", "האם אתה רוצה שאשב לידך או מולך?". חשוב במיוחד לאפשר לילד לקבוע את קצב האכילה ולכבד את ההחלטה שלו מתי לסיים.
• להימנע מכפייה או לחץ שעלולים להגביר חרדה: במקום "חייבים לאכול עכשיו", לומר "האוכל מוכן כשתרגיש מוכן". לא להשתמש במשפטים כמו "אם לא תאכל לא תגדל" או "כולם מחכים לך שתסיים".
• לשים לב לטריגרים שעלולים לעורר תגובות קשות: למשל, אם הילד מגיב בחרדה לרעשים חזקים, להימנע משימוש במיקסר או מכשירי מטבח רועשים בזמן הארוחה. אם יש רגישות לריחות מסוימים, לאוורר את המטבח לפני הארוחה.
• להיעזר בפעילויות מרגיעות לפני ובמהלך הארוחה: למשל, לשיר שיר אהוב יחד, לעשות תרגילי נשימה פשוטים ("בוא ננשום כמו דובי"), או להחזיק חפץ מרגיע בזמן הארוחה.
• להיוועץ באיש מקצוע שמתמחה בטראומה בגיל הרך

1. יצירת אווירה חיובית בארוחות:

• קביעת זמנים קבועים לארוחות
• ישיבה משותפת סביב השולחן
• הימנעות מלחץ ומאווירה מתוחה
• שיחה נעימה שאינה ממוקדת באוכל

2. בניית עצמאות באכילה:

• מתן אפשרות בחירה בין שתי אפשרויות בריאות (למשל: "אתה רוצה לאכול את הירקות עם רוטב או בלי?", "את מעדיפה תפוח או אגס לארוחת הבוקר?")
• עידוד אכילה עצמאית (למשל: הגשת מזון בכלים קטנים שקל להחזיק, שימוש בכפית מותאמת לגיל, מתן זמן להתנסות)
• כיבוד סימני רעב ושובע של הילד (לדוגמה: "אני רואה שסיימת לאכול. האם אתה שבע?", "בוא.י ננסה לשמוע מה הבטן שלך אומרת לנו" – בגילים הצעירים השתמשו במשחק ומשחקיות)
• הימנעות מהאכלה בכוח או שוחד ("עוד ביס בשביל אמא", "אם תסיים את המרק תקבל קינוח")

3. חשיפה הדרגתית למאכלים חדשים:

• הצגת מאכל חדש לצד מאכל מוכר ואהוב (למשל: קציצה חדשה ליד האורז האהוב, ירק חדש ליד שניצל)
• מתן לגיטימציה להכיר את המאכל בדרכים שונות ("בוא נריח את התבשיל החדש", "רוצה לגעת בברוקולי ולראות איך הוא מרגיש?")
• שימוש במשחק ויצירה עם אוכל (למשל: יצירת פרצופים מירקות, "לנטוע" ברוקולי ב"יער" של אורז)
• הדגמה אישית של אכילה מגוונת תוך תיאור חוויתי ("וואו, הפלפל הזה ממש מתוק!", "איזה כיף לי לאכול את המרק החם הזה")

4. התמודדות עם רגישות חושית:

• התחלה ממרקמים שהילד מקבל (למשל: אם הילד אוכל רק מחית, להתחיל משם)
• שינויים הדרגתיים במרקם (למשל: ממחית חלקה למחית עם גושים קטנים, מפירה חלקה לפירה עם מעט יותר טקסטורה)
• מתן כלים מותאמים (למשל: כפית רכה לילד עם רגישות בחניכיים, צלחת עם מחיצות לילד שלא אוהב שהמאכלים נוגעים)
• יצירת סביבת אכילה נוחה חושית (למשל: תאורה מתאימה, הפחתת רעשי רקע, טמפרטורה נעימה)

1. סירוב לטעום מאכלים חדשים:

• מודלינג הורי והזמנה מקרבת – הדגימו בעצמכם: "וואו, מעניין מה הטעם של זה? אני אקח ביס פצפון של עכבר/נמלה כדי לטעום", ואפשר להוסיף "אם תרצה לטעום, אתה גם יכול לנסות לקחת ביס של עכבר/נמלה"
• משחקי טעימות משפחתיים (למשל: "בוא נהיה חוקרי אוכל היום – מה הצבע? מה הריח? איך זה מרגיש ביד?")
• שיתוף הילד בהכנת האוכל (למשל: לתת לילד לשטוף ירקות, לערבב רטבים, לקרוץ עוגיות)
• יצירת אווירה של הרפתקה ("בוא נגלה יחד איך טועמים אננס בפעם הראשונה!")

זכרו: דרושה עקביות. לא תמיד תצליחו בפעמים הראשונות – סבלנות היא המפתח

2. ארוחות שנמשכות זמן רב:

• קביעת מסגרת זמן סבירה לארוחה (למשל: 20-30 דקות לארוחה עיקרית)
• שימוש בשעון חול או טיימר ידידותי ("כשהחול יגמר, נסיים את הארוחה") וכדאי גם לתת תזכורת כמה דקות לפני שזמן הארוחה נגמר (הטרמה)
• יצירת שגרת ארוחה ברורה (למשל: שיר פתיחה, ברכה על המזון, שיחה משפחתית)
• הצבת יעדים קטנים ("בואו נאכל 5 ביסים מכל מה שמונח לנו בצלחת – ירק, פחמימה, חלבון" – שימו לב: רק ממאכלים שהילד כבר אוכל)

3. אכילה מהירה מדי:

• שימוש בכלים קטנים יותר (צלחת קטנה, כף קטנה)
• עידוד ללעיסה איטית ("בוא נספור יחד עד 10 בזמן שלועסים")
• משחקי "נשימה בין ביס לביס" ("אחרי כל ביס ננשום כמו דב גדול")
• יצירת הפסקות קטנות ("אחרי שני ביסים, נספר מה קרה היום בגן")

4. חרדה סביב אוכל חדש:

• התחלה מכמויות זעירות ("קטן כמו פירור")
• שימוש בסיפורים ("גם הדינוזאור בסיפור פחד לטעום ירקות בהתחלה")
• מתן שליטה לילד ("אתה תחליט מתי אתה מוכן לטעום")
• חיזוק חיובי על אומץ ("איזה אמיץ אתה שהסכמת להריח את המאכל החדש!")