בתקופות של חירום ואי-ודאות, העולם של ילדינו משתנה באופן דרמטי. המציאות שאמורה להיות צפויה ובטוחה עבורם, הופכת פתאום לבלתי מובנת, מאיימת ולעתים אף מפחידה. בתקופות כאלה, ילדים רבים עלולים לאבד את תחושת הביטחון והשליטה שרכשו, ודווקא אז הבית צריך לשמש כעוגן של יציבות ואתם, ההורים, כחוף מבטחים עבורם.

אנחנו יודעים שזו תקופה מאתגרת במיוחד עבורכם ההורים. האתגר הגדול הוא לייצר שגרה ויציבות בתוך מציאות משתנה ולא צפויה. השאלה המרכזית היא: איך יוצרים סדר יום שאפשר לשמור עליו במציאות הנוכחית? אילו טקסים משפחתיים אפשר לקיים באופן קבוע – למשל שיר לפני השינה, חיבוק בוקר טוב, או משחק משפחתי קבוע?

כשילד יודע מה צפוי לו במהלך היום – מתי יאכל, מתי ינוח, מתי זמן המשחק ומתי זמן המשפחה – הוא מפתח תחושת שליטה פנימית שעוזרת לו להתמודד עם החרדה והבלבול שמביא עמו מצב החירום. היכולת הזו לצפות מה יקרה מפחיתה את תחושת חוסר הוודאות ומאפשרת לילד להתפנות רגשית ללמידה, משחק והתפתחות גם בתקופות מאתגרות.

לאורך היום חשוב ליצור "נקודות עוגן" – רגעים קבועים של חיבור משפחתי. זה יכול להיות טקס בוקר משותף, ארוחות משפחתיות, או טקס לפני השינה. הרגעים האלה, בהיותם צפויים וחוזרים על עצמם, עוזרים לילד לווסת את רגשותיו ולהתמודד טוב יותר עם המתח והחרדה. הם יוצרים "מרחב בטוח" שבו הילד יכול לבטא את רגשותיו ולקבל מכם חיבוק, הקשבה ותמיכה.

חשוב להבין שהמוח הצעיר של ילדינו זקוק לרצף של חוויות צפויות, במיוחד כשהסביבה החיצונית מעורערת. שמירה על שגרה בסיסית של אכילה, שינה ומשחק מאפשרת לגוף להגיע למצב של רגיעה שמאזן את המתח הרב. זה גם עוזר בהמשך ההתפתחות התקינה – רגשית, חברתית ופיזית.

סדר יום קבוע גם עוזר לכם, ההורים, לזהות שינויים בהתנהגות ילדיכם. כשיש שגרה ברורה, קל יותר לשים לב מתי ילד זקוק לתמיכה נוספת או תשומת לב מיוחדת. זה גם מאפשר תקשורת טובה יותר עם המסגרת החינוכית ויצירת רצף תומך בין הבית לגן.

חשוב שתדעו ותזכרו – שינויים בהתנהגות הילדים בתקופה כזו הם תגובה טבעית ונורמלית למצב לא נורמלי.

ילדים עשויים:

• לחזור להתנהגויות של גיל צעיר יותר (למשל, תינוק שהחל ללכת עשוי לחזור לזחילה)
• להראות שינויים בהרגלי האכילה והשינה
• להיצמד יותר להורים
• לבכות יותר מהרגיל
• להגיב בחרדה לרעשים פתאומיים
• להתקשות במעברים בין פעילויות

חשוב גם להכיר בכך שהמתח ואי היציבות משפיעים עליכם, ההורים. תחושות של פחד וחוסר אונים, קושי בוויסות רגשי – בין אם זה מתבטא בקהות רגשית או ברגישות יתר – הם תגובות נורמליות לחלוטין במצב כזה. גם עבורכם, קיומה של שגרה וטקסים קבועים יכולה לסייע בשמירה על היכולת לתפקד ולהיות שם עבור ילדיכם גם ברגעים הקשים.

כאמור, בתקופת חירום, ילדים מגיבים בדרכים שונות למצב המורכב סביבם. שינויים בהתנהגות הם תגובה טבעית לחלוטין למציאות הלא פשוטה, וחלק בלתי נפרד מההתמודדות של ילדינו עם המצב.

ילדים רבים עשויים לחוות נסיגה זמנית בהתפתחות ולחזור להתנהגויות של גיל צעיר יותר. למשל, ילד שכבר היה גמול עשוי לחזור להרטיב, או ילד שדיבר באופן שוטף עשוי לחזור למשפטים פשוטים יותר. תופעה נפוצה נוספת היא שינוי בהרגלי השינה והאכילה – ילדים עשויים להתקשות להירדם, להתעורר בלילה, או לשנות את התיאבון שלהם. רבים מהילדים גם מפתחים היצמדות יתר להורים, מתקשים להיפרד מהם, ועשויים לבכות יותר מהרגיל.

כהורים, חשוב שנגיב לשינויים אלה בהבנה ובסבלנות. במקום לנסות "לתקן" את ההתנהגות, עלינו להבין שזו הדרך של ילדינו לבטא את הקושי שלהם ולבקש את התמיכה שהם זקוקים לה. הקשבה לרגשות, מתן תשומת לב נוספת, והענקת חיבוק ומגע מרגיע יכולים לעזור מאוד. חשוב לדבר עם הילדים בגובה העיניים, לתת לגיטימציה לרגשות שלהם, ולהזכיר להם שאנחנו כאן בשבילם.

עם זאת, חשוב לזכור שברוב המקרים, כאשר המצב יתייצב והשגרה תחזור, גם ההתנהגות של הילדים תחזור לקדמותה. בינתיים, תפקידנו הוא לחזק את תחושת הביטחון שלהם, להיות סבלניים, ולספק להם את המרחב הבטוח שהם זקוקים לו כדי להתמודד עם התקופה המאתגרת.