הורים יקרים,
האופן שבו אנחנו מגיבים להתנהגויות, הצלחות ואתגרים של ילדינו משפיע עמוקות על התפתחותם הרגשית והחברתית. ילדים נולדים עם מוטיבציה טבעית ללמידה ועזרה לאחרים. תפקידנו כהורים הוא לטפח מוטיבציה זו באמצעות עידוד מותאם, המתמקד בתהליך ובמאמץ במקום בשבח כללי.

מחקרים מראים שאופן העידוד משפיע משמעותית על התפתחות הילד:

1. התפתחות המוטיבציה: בגיל הרך, ילדים מגלים באופן טבעי רצון לעזור ולהשתתף. כאשר אנחנו מייחסים להם יכולת ("אתה ילד שיודע לעזור לחברים") במקום לתת שבח על פעולה בודדת ("כל הכבוד שעזרת"), אנחנו מחזקים את תפיסתם העצמית החיובית.

2.למידת מיומנויות חדשות: נמצא שילדים צעירים (גיל שנה עד שנה ורבע) נעזרים מאוד בעידוד בשלבים הראשונים של למידת התנהגות חדשה. לעומת זאת, כשהם כבר שולטים במיומנות (בסביבות גיל שנה וחצי), העידוד החיצוני כבר פחות נחוץ.

3.התמודדות עם אתגרים: ילדים שמקבלים עידוד על המאמץ שלהם ("ראיתי כמה התאמצת") במקום על יכולות מולדות ("אתה כל כך חכם"), מפתחים:

• יכולת טובה יותר להתמודד עם קשיים
• נכונות לנסות דברים מאתגרים
• חוסן רגשי בעת כישלון

1. ייחוס יכולת והתמקדות בתהליך:
במקום: "איזה ילד טוב שעזרת!"
אמרו: "אתה ילד שיודע להיות קשוב לחברים. ראיתי איך שמת לב שחבר צריך עזרה."

2. עידוד בשלבי למידה ראשונים:
במקום: "וואו, הצלחת!"
אמרו: "ראיתי שניסית בדרכים שונות. בוא נחשוב יחד מה עזר לך להצליח?"

3. תיקוף רגשות והתמודדות עם קושי:
במקום: "לא נורא, נצליח בפעם הבאה"
אמרו: "אני מבינה שזה מתסכל. זה בסדר להרגיש ככה. אני מאמינה שתמצא דרך להתמודד עם זה."

4. התייחסות להצלחות חלקיות:
במקום: "עוד לא הצלחת"
אמרו: "בוא נראה מה כן הצלחת עד עכשיו. ראיתי שהתקדמת ב…"

1. בזמן משחק: כשהילד בונה מגדל שנופל:
במקום: "לא נורא, תנסה שוב"
אמרו: "ראיתי שהמגדל נפל. מה לדעתך גרם לו ליפול? בוא נחשוב יחד איך אפשר לבנות בסיס יציב יותר."

2. בפעילויות חברתיות: כשהילד מוותר לחבר על משחק:
במקום: "איזה ילד טוב!"
אמרו: "ראיתי שהבחנת שחבר שלך ממש רצה לשחק במשחק. איך הרגשת כשהחלטת לתת לו לשחק?"

3. בלמידת מיומנויות חדשות:
בשלבים הראשונים: "אני רואה שאתה מתאמן על קשירת שרוכים. זה דורש הרבה סבלנות. בוא נעשה את זה יחד בהתחלה."
כשכבר יש שליטה במיומנות: "ראיתי שמצאת דרך משלך לקשור את השרוכים. מה עוזר לך לזכור את הסדר?"

1. התאמה לגיל ולשלב ההתפתחותי:

• לפעוטות (1-2 שנים):
  במקום: "קחי את הכוס ככה"
  אמרו: "הנה הכוס שלך. אני רואה שאת מנסה להרים אותה. אני פה לעזור אם תצטרכי."
• לילדים בגיל הגן (3-4 שנים):
  במקום: "תלבש לבד את החולצה"
  אמרו: "בוא נחשוב יחד מה הדרך הכי נוחה בשבילך ללבוש את החולצה. אולי נתחיל מהראש?"
• לילדים בוגרים יותר (5-6 שנים):
  במקום: "תסדרי את החדר עכשיו"
  אמרו: "ראיתי שמצאת שיטה טובה לסדר את הצעצועים לפי קופסאות. איך החלטת איזה צעצוע הולך לאיזו קופסה?"

2. יצירת סביבה תומכת:

• ארגון הסביבה:
  במקום להניח ספרים במדף גבוה, סדרו מדף נמוך עם ספרים נבחרים, דוגמה: "שמתי את הספרים האהובים עלייך במדף הנמוך, כך שתוכלי לבחור בעצמך מתי את רוצה לקרוא"
• מתן זמן:
  במקום: "תזדרז, אני אעשה את זה במקומך"
  אמרו: "יש לנו זמן. אני רואה שאתה מנסה לרכוס את הכפתור. רוצה שאראה לך טריק שעוזר לי?"
• הימנעות מהשוואות:
  במקום: "תראה איך אחותך כבר יודעת לכתוב את השם שלה"
  אמרו: "ראיתי שהתאמנת היום על כתיבת האות הראשונה של השם שלך. איך הרגיש לך לכתוב אותה?"

3. התמודדות עם תסכול:

• תיקוף רגשות:
  במקום: "אין סיבה להתעצבן"
  אמרו: "אני רואה שאתה ממש מתוסכל שהמגדל נפל. זה באמת יכול להרגיז כשמשהו שבנינו נופל."
• זיהוי מקור הקושי:
  במקום: "למה אתה לא מצליח?"
  אמרו: "בוא נחשוב יחד מה הכי קשה בפאזל הזה. האם זה למצוא את החלקים המתאימים? או אולי לחבר אותם?"
• חשיבה על פתרונות:
  במקום: "פשוט תנסה שוב"
  אמרו: "מה דעתך שננסה דרך אחרת? אולי נתחיל מהפינות של הפאזל? או שיש לך רעיון אחר?"

4. עידוד לעצמאות:

• בחירה מוגבלת:
  במקום: "מה את רוצה ללבוש היום?"
  אמרו: "הנה שתי חולצות – הכחולה והאדומה. באיזו את רוצה ללבוש היום?"
• אחריות מותאמת:
  במקום: "תסדר את כל החדר"
  אמרו: "איזה חלק בחדר היית רוצה לסדר קודם? את המשחקים או את הספרים?"
• הכרה בניסיון:
  במקום: "לא ככה עושים את זה"
  אמרו: "ראיתי שניסית דרך חדשה. מה גילית כשעשית את זה ככה?"

לסיכום, עידוד אפקטיבי מתמקד בתהליך, במאמץ ובייחוס יכולת. הוא מסייע לילדים לפתח מוטיבציה פנימית, ביטחון עצמי וחוסן רגשי. זכרו שילדים נולדים עם סקרנות טבעית ורצון ללמוד – תפקידנו הוא לטפח ולחזק נטיות חיוביות אלו.