עד גיל ארבע בערך, ילדים עדיין מפתחים את היכולת להבין מושגי זמן, מרחק ורצף. הם חווים את העולם בעיקר דרך החושים והחוויה המיידית, כשמושגים כמו "חזרה הביתה" או "מעבר לבית חדש" הם מופשטים עבורם. בתקופה זו, הם מסתמכים עלינו, ההורים, כדי להבין האם השינוי הוא חיובי או מאתגר.

החזרה הביתה לאחר תקופת הפינוי מורכבת במיוחד. בחודשים האחרונים, ילדינו התרגלו למציאות חדשה – מקום מגורים שונה, שגרת חיים אחרת, ולעיתים אף מסגרת חינוכית חדשה. עבור תינוקות ופעוטות שנולדו במהלך תקופת הפינוי, בית המלון או הדירה השכורה הזמנית היא הבית היחיד שהם מכירים. עבורם, ה"חזרה" היא למעשה מעבר לסביבה חדשה לחלוטין.

לפני שניגשים להכין את הילדים למעבר, חשוב שאנחנו כהורים ניקח רגע לעצמנו. המעבר מעורר גם בנו רגשות מורכבים, וחשוב להכיר בהם. האופן שבו אנחנו מתמודדים עם השינוי משפיע ישירות על ילדינו. כדאי לזהות מראש את מקורות התמיכה העומדים לרשותנו – בני משפחה, חברים, אנשי מקצוע בקהילה – ולתכנן כיצד נשמור על כוחותינו לאורך התהליך.

חשוב במיוחד להבין שהמעבר הפתאומי שחוו הילדים בתחילת המלחמה עלול להשפיע על האופן שבו הם חווים את המעבר הנוכחי. גם אם המעבר הראשון נעשה בצורה מיטבית, עצם החוויה של עזיבה פתאומית יכולה להותיר חותם רגשי. תגובות כמו חרדה, היצמדות יתר להורים, או קושי להיפרד הן טבעיות לחלוטין במצב זה. חשוב לדעת שגם אם הילד נראה שמח ומתרגש מהחזרה הביתה, או לחילופין נראה אדיש לשינוי, ייתכן שמתחת לפני השטח הוא חווה חששות ופחדים שאינם גלויים למבוגרים.

במציאות של אי-ודאות, חשוב ליצור עבור הילדים "איים של ודאות" – נקודות עיגון יציבות בתוך השינוי. שגרה יומית צפויה היא אחד העוגנים החשובים ביותר: שעות קבועות לארוחות, זמני שינה מוגדרים, וטקסים משפחתיים קטנים שחוזרים על עצמם. חשוב במיוחד להדגיש את הקביעות של הקשרים המשפחתיים. אפשר לומר לילד בפשטות: "אני זה תמיד אני, ואמא ואבא זה תמיד אמא ואבא" – משפטים פשוטים אלו עוזרים לילד להבין את הקביעות בתוך השינוי.