אחד הכוחות החזקים המניעים את איש החינוך והמורה הוא השאיפה למשמעות. בכיתה ובתהליך ההוראה נעוצה המשמעות או טמון הסיכוי למשמעות של המורה, ומכאן מקור תשוקתו.

הוראה איננה רק "לדעת יותר" תחום דעת כזה או אחר, אלא היא גם היכולת למסור את הידע, יחד עם מכלול הערכים העוטפים אותו. הוראה כרוכה במערכת ערכית שלמה, שתכליתה – התלמיד. למידה משמעותית איננה רק תהליך שבו מתפתחת ומתרחבת הלמידה, אלא היא תהליך שבו מתפתחת ונרקמת המשמעות של התלמיד ומתעצב מקומו הייחודי בעולם.

המורה ממשיך כל העת להשתכלל, ללמוד ולהשביח את יכולותיו. מערכת העקרונות המוצגת כאן מבקשת להיות חלק מתהליך ההשתכללות של המורה. המערכת מציעה תשעה עקרונות ומושגים שיסייעו בשכלול מלאכת ההוראה והדיאלוג עם התלמידים – שהם תכליתה העליונה.

מערכת זו היא פרי פיתוח וסינתזה של כמה מקורות: עקרונות הוראה מיטביים מן הספרות המחקרית הקיימת, ניתוח מושגי של מעשה ההוראה, פיתוח והפעלה של תכניות התערבות והשתלמויות שתכליתן הוראה ולמידה מיטביים, למידת עמיתים וניסיון רב שנים בהנחיית מורים וצוותים בית-ספריים.

כל אחד מתשעת העקרונות הפדגוגיים להוראה משמעותית הוא חשוב ותורם רבות לפדגוגיה המובילה למשמעות, ללמידה והבנה טובים יותר. אך יש לזכור שהעקרונות הם בעצם מארג, שבו יחסים והשפעות הדדיות מתקיימים בין עקרונות שונים. למשל, כשיוצרים ייצוג מנטלי של הידע יש צורך בשלב מתקדם של הייצוג גם להתייחס לנמענים ולתכלית ולראות איך זה משפיע על ייצוג הידע בהקשר ההוראה הספציפי. ההבנה של כל אחד מהעקרונות ושל היחסים ביניהם מאפשרת גמישות בהוראה.