מאמרים

סגורות על זה (1) – על הטשטוש בין קודש לחול

ניבה חסון, מנחת הורים ומנכ"לית ברנקו וייס לשעבר, בשיחה עם הדס שטיינר, מנהלת יחידת התכניות בברנקו וייס

הדס ובן זוגה הורים לשלושה – שתי בנות (9 ו-6) ובן (3.5). בן הזוג מוגדר כעובד חיוני ונמצא שעות ארוכות מחוץ לבית. הדס משתפת בחוויית העבודה מהבית בימים אלו:

הדס:
שש בבוקר – הבית ער. תזמורת "אמא-אמא" מתחילה לנגן במלוא מנעד הטונים, בדיסהרמוניה משולהבת ובפול ווליום סטריאו או סראונד (מה שבטוח – אול אראונד). בן הזוג מפזר נשיקות באוויר ויוצא לדרכו אל המשרד בקומה 13 בבניין מפונפן עם נוף לים.

פותחת יומן ומגלה שיש לי שיחות זום מתשע בבוקר עד שש בערב רצוף – עם עובדים, שותפים, הנהלה ומנכ"לי-על… הכול קטן עליי. רגע לפני שרכבת הזומים מתחילה לדהור, אני מוציאה את תחמושת המ"מ הסודית – ממתקים ומסכים ככל יכולתך ועורכת שיחת תיאום ציפיות עם הילדים. המסר ברור: אימא לא כאן, תסתדרו! ושיהיה לנו יום נפלא

נכנסת לחדר העבודה וסוגרת את הדלת. הפגישה הראשונה היתה נפלאה, מסביב שקט ודממה. הפגישה השנייה קצת פחות, לא נורא.

בין זום לזמזום יוצאת מחדר העבודה להכין כוס קפה. מפלסת את דרכי למטבח בין ערימות הצעצועים והבגדים שזרוקים על הרצפה, נושמת עמוק ומשננת לי בלב "הכול מהמם, הכול נפלא"… מתברר שכוס נקייה לקפה היא מצרך נדיר בימינו… אין זמן, נשתה בחד-פעמי… חוזרת לחדר העבודה ופתאום קולטת שקיר המסדרון התקשט לו ביצירותיו של ון גוך הקטן בשלל צבעי הקשת. נושמת… "הכול מהמם, הכול נפלא".

הפגישה השלישית והרביעית כבר נחמדות פחות, מסביב צרחות ובכי רם וצורמני. הוא לקח לה, היא חטפה לו, הוא תלש לה שיער והיא החטיפה לה… ואצלי בראש עולה הפיתוח הטכנולוגי הבא: כפתור mute לילדים.

בחצי השני של היום אני כבר כנועה, פתחתי את דלת חדר העבודה. אני רק יכולה לתאר לעצמי מה חושבים עליי משתתפי הדיונים השונים כשהם רואים אותי יושבת על כיסא עם ילד על הידיים שדוחף את אצבעותיו לנחיריים שלי, ושלל בלונים ומטוסי נייר נזרקים לעברי.

פגישה אחרונה ודי להיום, כבר שש בערב, קולטת שהילדים לא אכלו כלום (מלבד הממתקים) ומחליטה להעמיד את המחשב על אדן החלון במטבח ולהשתתף בפגישה תוך כדי שטיפת כלים והכנת ארוחה (הרי בשביל מה נבראנו multi-tasking?)

יושבים לאכול. זמן משפחה, זמן מנוחה. מודה לאל על הפרנסה ועל המשפחה. ניצחתי עוד יום קורונה!

תשע בערב, העבודה ממשיכה – צריכה לכתוב סיכומים והנחיות לצוותים. הדלת נפתחת ועמה נשמעות תרועות של שמחה וצהלה: "אבא! אבא!" חיבוקים מלאי געגוע ומשפט אחד בחלל האוויר: "אז איך היה לכם היום, ילדים? ואיזה כיף לך אשתי היקרה שאת עובדת מהבית".

מפלסת את דרכי למטבח בין ערימות הצעצועים והבגדים שזרוקים על הרצפה, נושמת עמוק ומשננת לי בלב "הכול מהמם, הכול נפלא"

ניבה:
בתחילת שיחתנו ביקשה הדס להתייעץ בסוגיית ניהול הזמן. מנקודת מבטה, החיים בבית הפכו לאינטנסיביים וחסרי גבולות. התחושה של הילדים שהם בחופש ואימא בבית, אבל בפועל אימא לא ממש בבית, משימות העבודה חייבות להתבצע ועם הילדים משתדלת למלא את המחויבויות ההכרחיות של ארוחות וקצת הכוונה בלימודים. בימים כתיקונם, כאשר היא חוזרת הביתה מהעבודה, השעות מוקדשות לילדים עד לכתם לישון. אבל כעת השעות הללו נעלמו מסדר היום המשפחתי. יש טשטוש גבולות בין העבודה למשפחה. בניסוחה של הדס: בין קודש לחול – בין הזמן המוקדש לעבודה לזמן המוקדש לילדים.

במהלך השיחה בינינו הלכה והתחדדה התובנה שהאתגר שהדס מציגה אינו ניהול הזמן, אלא כיצד לשמור על האווירה המשפחתית המכילה, המחבקת והמשתפת, עם תשומת לב לכל אחת ואחד במשפחה ולמשפחה כולה.

אז מה עושים? איך בונים שגרת יום שתיתן מענה לצרכים של כל בני הבית ובעיקר תשמור על אווירה חמה ונעימה?

יש לנו הזדמנות לגייס את בני הבית לשיתוף פעולה, ודרכו לאמן את הילדים בקבלת אחריות וסמכות, בעבודת צוות, בתרומה ותועלת למען המשפחה.

כמו בארגונים, כך גם במשפחה, כדי לגייס למשימה חייבים לשתף את כולם, לדבר על הקושי, להקשיב לקשיים, לצרכים ולרצונות של כל אחת ואחד, ולדון בדרכי פעולה ובמשימות שכל אחד מבני המשפחה יקבל על עצמו.

שיחה משפחתית היא כלי מצוין לדיון משותף וקבלת החלטות.

כמה תנאים חשובים לקיום שיחה טובה: כל בני הבית צריכים להיות נוכחים ופנויים מכל עיסוק אחר.

1. לשיחה יש מנהל אחד, אשר מכין את הנושאים לשיחה.

2. במהלך השיחה יש להקצות זמן שווה לכל אחד מבני הבית.

3. חשוב שמנהל השיחה הראשונה יהיה הורה שידגים איך שיחה צריכה להתנהל.

שיחה משפחתית יכולה להיות חלק מההווי המשפחתי ולהיערך פעם אחת בשבוע או כמה פעמים – בהתאם להחלטה המשפחתית. מנהל השיחה יכול להיות כל אחד מבני הבית. מובן שכאשר המנהל הוא אחד הילדים נעזור לו לתכנן את השיחה.

בסיכום השיחה תתקבלנה החלטות.

במקרה שהדס העלתה: איך נראית שגרת יום הכוללת אילוצים – שיחות זום מהעבודה, טלפונים ושאר משימות, זמן לימודים, זמן משחקים? איך כל בני הבית לוקחים חלק (באופן המותאם לגילם כמובן) בביצוע משימות הבית השוטפות? ארוחות, כביסה וכו' – ההורים; סידור החדרים, עריכת השולחן לפני ארוחות, טיפול במדיח, קיפול כביסה ועוד מלאכות בית מותאמות – הילדים.

ובאשר לזמן המשפחתי המשותף, אותו הדס מכנה "הקודש" – גם הוא צריך להיכנס ללו"ז, להיות מוגדר ביומן ולהקפיד על ביצועו כמו שיחות הזום ומשימות העבודה.

לשיחה משפחתית טובה כל בני הבית צריכים להיות נוכחים ופנויים מכל עיסוק אחר

מה נרוויח?

בשיחה המשפחתית, הילדים יחושו שהם שווי ערך בתוך המשפחה, ההוראות לא מונחתות עליהם, אלא מקשיבים להם וגם מתייחסים לדעתם. הילדים ירוויחו התנסות בשיחה בהקשבה, בהצגת טיעון , דרכי שכנוע, קבלת החלטות וגם ילמדו על פשרות.

בשיתוף במשימות הבית הילדים ירגישו שסומכים עליהם, שהם מסוגלים לבצע משימות שנחשבו עד כה רק של מבוגרים, ושאימא ואבא זקוקים מאוד לעזרה שלהם.

לנו כהורים ניתנת כאן הזדמנות לעודד, לתמוך ולהוקיר את השותפות של הילדים ולחזק את תחושת השייכות למשפחה.

הדס תחזיר לעצמה את תחושת השליטה בדברים ואת היכולת לתפקד כמיטב יכולתה כאימא וכאשת קריירה.

כמו כל שינוי, גם זהו תהליך, ובכל תהליך צפוי שיעלו התנגדויות, ושכל אחד מבני המשפחה יעבור אותו בקצב שלו. על מנת להצליח אנו זקוקים לאורך רוח, לנחישות, לרגישות ולעקביות.

 

חג הפסח העומד בפתחנו מזמן לנו מפגש חגיגי ושיחה משפחתית. בערב חג הפסח תסב המשפחה לשולחן ליל הסדר לקריאת ההגדה שהמוטיב המרכזי בה הוא "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ"; רעיון המדגיש את מקומה של המשפחה בחינוך ילדיה. הקריאה בהגדה, סימני ליל הסדר ושאילת השאלות הם הזדמנות לשיחה משפחתית על הערכים החשובים לנו כמשפחה ולהכרת המורשת התרבותית שלנו. נכפה עלינו השנה לערוך את ליל הסדר במסגרת המשפחה הגרעינית בלבד. לצד הצער נוכל לראות במפגש האינטימי של ההורים עם ילדיהם גם הזדמנות.

הדס:
לשיחה הזאת הגעתי עם מחשבה שנוצר ערבוב בין קודש לחול ושהגבולות בין משפחה לעבודה היטשטשו. נוצר מצב שבו העבודה תופסת את מרב זמני ומרצי, והמשפחה הפכה לגורם מפריע, דבר שגרם לי להרגיש שהתפקידים התהפכו – העבודה הפכה לקודש והמשפחה לחול.

לאחר שיחת הייעוץ הדהדה לי שאלה אחת שניבה שאלה: "מהו הקודש ומה החול?" עניתי מיד: "העבודה היא הקודש כרגע".

כשחשבתי על השאלה הזו ועל התשובה שלי אחרי השיחה חשתי בושה והבנתי את טעותי. הבנתי שבדיוק כפי שהשבוע בנוי כך שרובו חול ומקצתו קודש, כך גם ניהול חיי המשפחה-עבודה. הבנתי שלא נכון למדוד את הקודש והחול בזמן או באנרגיה, אלא באווירה המשפחתית, באקלים הביתי, בדיוק כמו האווירה המקודשת והחגיגית שמביאה איתה השבת. התפקיד שלי הוא להקדיש לבני המשפחה תשומת לב איכותית.

אני לוקחת את הכלי שקבלתי לקיום שיחה משפחתית, ואין כמו חג הפסח להתחלה של מסורת משפחתית חדשה.

צרו קשר

    הירשמו לניוזלטר שלנו

      אני חבר.ת צוות ברנקו וייס

      © כל הזכויות שמורות למכון ברנקו וייס 2023