ד"ר שמעון אזולאי הוא מרצה וחוקר פילוסופיה וחינוך, חבר ביחידת המחקר והפיתוח של ברנקו וייס.

עיקרון הפיתוי

מתוך: "תשעה עקרונות פדגוגיים להוראה משמעותית"
אריסטו טוען כי "האדם שואף מטבעו אל הדעת". ההיסטוריה האנושית מגלה שיש צדק בדבריו. אנו עדים לתהליך מתמיד של התקדמות, חקירה ולמידה של האדם בכל תחומי הדעת. אך לפעמים נדמה שעבור מרבית בני האדם, השאיפה הזו סמויה וחבויה, או שהיא מנותבת לאפיקים שאיננו רוצים בהם. לפעמים אין לנו כוח או אין לנו חשק, עד שנדמה לנו שבני אדם לא ממש אוהבים ללמוד. יש בלמידה פעילות רציפה הדורשת זמן, ריכוז ומאמץ. נדמה, כי כל עוד אין לנו צורך מיוחד בלמידה, נעדיף להימנע ממנה. כך, למשל, אנו מוקפים בביתנו במוצרים טכנולוגיים שונים: מכונת כביסה, תנור אפייה, מקרר, טלוויזיה, מחשבים ועוד. למעט אנשים בודדים (יש שיאמרו – משונים), אין לנו נטייה להסתער על צפונותיהם וללמוד על אופן פעולתם. אנו משתמשים בהם או שהם מונחים בסתמיות במקומם ללא כל התייחסות. כל זה משתנה כאשר לפתע אחד מהם מתקלקל. מכונת הכביסה גורמת להצפת הבית במים. מרגע זה אנו מתחילים ללמוד על אודותיה. אנו מסתכלים על מרכיביה, כפתוריה והצינורות שלה. אנחנו אפילו עשויים להתעניין בחוברת העבה שקיבלנו יחד איתה ושמעולם לא טרחנו לפתוח. התקלה של מכונת הכביסה פיתתה אותנו ללמוד על אודותיה.

בעת הזאת, נדמה שהיעדרות התשוקה הטבעית אל הדעת בולטת במיוחד בקרב התלמידים. היינו רוצים לראות אצלם שאיפה טבעית אל הדעת. בעת הזו, אנו נדרשים לפתות אותם אל הדעת או לפחות אל תחומי הדעת.

פעולת הפיתוי הפדגוגי מבקשת להכניס את התלמיד למשחק המשמעות. ליצור לתלמיד זיקה ראשונית ובסיסית אל עולם הידע ואל תחום הדעת. אפשר אפילו להעז ולומר – תשוקה. פעולת הפיתוי נמצאת בין שתי דרכים אחרות לעורר את התלמידים ללמידה: השכנוע הרציונאלי או השידול באמצעות תגמול חיצוני.

כשאנו מבקשים להניע תלמיד ללמידה, אנו עשויים לנסות לשכנע אותו בחשיבות הלמידה ובערכה, אך ההצלחה כאן תהיה חלקית בלבד. לכל אחד מאִתנו יש "נאום" מוכן שנאמר עשרות פעמים לתלמידים (או לילדינו). בדרך כלל זה נכשל. גם השידול או התגמול באמצעות ציונים או פרסים מועילים לטווח קצר בלבד. הם אינם יוצרים חיבור מהותי או משמעותי אל הידע או הלמידה.

מה שאנו מבקשים הוא ליצור סדרה של פעולות שיובילו ל"קפיצה" של התלמיד לתוך תחום הדעת, או לפחות להגיונות השיעור הנתון. אנו מבקשים ליצור מהלך דומה לתהליך שמתרחש ברגע שאנו שומעים בדיחה. אנו מגיבים אליה מיד והיא ממוססת התנגדות. הצחוק הוא ספונטני. הבדיחה איננה משכנעת אותנו לצחוק ואיננה נכנסת לתוך שיקולי תועלת – אנו מתחברים מיד. כך גם קורה כאשר מתעוררת בנו פליאה או סקרנות.

פיתוי לעניין: חיבור מהותי של הלומד ללמידה

פליאה, סקרנות, ערעור, צחוק או תקלה – דרכים רבות ללמידה

זהו זמן הפיתוי

לפתות יחד: כוחה של קהילת המלמדים

למה כדאי לשים לב בפיתוי?

מפתה לפתות, אך חשוב לשים לב לדרך ולעוצמה שמופעלים בהקשר זה. למה כדאי לשים לב כדי שהפיתוי לא ירחיק לכת?

הנה כמה שאלות שחשוב לשאול לגבי פיתוי:

• באיזו מידה הפיתוי יוצר סף גירוי גבוה וציפיות מופרזות? יש לי חידה ממש מאתגרת, סרטון מרתק או משחק משגע. כל אחד מהם יפתח את השיעור וללא ספק ילהיב את התלמידים (גם אני ממש נרגשת ומתלהבת מזה). התלמידים משתפים פעולה, מסתקרנים ורוצים עוד. ואז, מה על ההמשך? האם השיעור ימשיך באווירה, בהתרגשות, באתגר או של הפיתוי או שאחרי האטרקציה נחזור ללמד באופן "אפרורי ומשמים"? הציפיות שנוצרו אצל התלמידים היו כל כך גבוהות שאחר כך כל דבר נראה חיוור ומשעמם, אטי ומאכזב. כדאי לחשוב על היכולת שלנו כמורים להחזיק את רמת העניין לאורך כל השיעור.
• עד כמה הפיתוי קשור לנושא או למיומנות הנלמדים? פיתוי שאינו קשור לנושא או למיומנות הנלמדים לא יקדם את הלמידה ואף עלול לבלבל כשעוברים ללב הנושא הנלמד. כמו כן, פיתוי שאינו קשור ללב הנושא הנלמד עלול להפוך לבזבוז זמן כיוון שהוא אינו מקדם את ההבנה ומשאיר פחות זמן ותשומת לב ללמידה והבנת הנושא.
• מה העיקר – הפיתוי או הלמידה הנובעת/קשורה לו? יש לשים לב לא להתפתות ולהפוך את הפיתוי לעיקר השיעור, הן מבחינת הזמן והן מבחינת תשומת הלב שהדבר דורש מהתלמידים. כדאי לשים לב שכשאנו עובדים על תוכן השיעור הם לא יעסקו עדיין בפתרון החידה או בפרשנות הדוגמה המרתקת שהעלינו בתחילת השיעור.
• באיזו מידה הפיתוי תואם את התרבות או הערכים של הלומדים? בדיחה או משל על נושאים שאינם מוכרים ללומדים; שפה שאינה מוכרת, מובנת או מקובלת בחברת הלומדים; סרטונים שבהם מוצגות אינטראקציות זרות לחברה (כמו פרובוקטיביות מינית או ביגוד מינימלי) או פעילות הדורשת יצירת קשר פיזי בניגוד למקובל (בחברה דתית למשל), עלולים לעורר התנגדות או התרגשות שיפריעו לאחר מכן לעבודה על התכנים והנושאים שלהם מוקדש השיעור. הכרת הנמענים גם ברבדים תרבותיים-חברתיים עמוקים יותר היא הכרח. אם מחליטים לעשות שימוש מכוון בפיתוי שעלול להיות פרובוקטיבי מדי, יש לתכנן מראש איך לתווך זאת בדרך בונה ומתאימה לקבוצה.

הפיתוי ועקרונות אחרים

כרטיס כניסה לכיתה

כיצד מייצרים פיתוי שאינו בגדר שעשע ריק או "דבר מתיקה", אלא חלק ממהלך מובנה שיסקרן, יעבוד, ימשוך, יאתגר, ייצור זיקה, ויעורר את החשיבה של הלומדים? משתפת קרן רוזין, מנחה פדגוגית ברשת בתי הספר השש-שנתיים ברנקו וייס ומורה לספרות בבית הספר ברנקו וייס איתן: "אחת הטכניקות שבהן אני אוהבת לעשות שימוש הוא כרטיס כניסה לשיעור. כרטיס כניסה לשיעור הוא מהלך שנחשפתי אליו לפני כשלוש שנים, אימצתי באדיקות ואני עושה בו שימוש בתחילת כל שיעור.

"בכל תחילת שיעור אני שואלת את התלמידים שאלה שהיא לב-לבה של הלמידה בשיעור זה. זו איננה שאלת ידע, אלא שאלת מחשבה. לדוגמה: "מה עדיף – טובת הפרט או טובת הכלל?" "מהו אושר?" "מי האסיר ולמי החירות?" "מה עדיף – יופי או חכמה?" וכך הלאה.

"מבלי משים, התלמידים עסוקים בחשיבה כבר מן הרגע הראשון של השיעור, כל אחד יכול לחשוב ולענות על שאלות אלו, והן משמשות גריין לכניסה לשיעור, נושא שבהיבטים שלו נעסוק בשיעור.

"אז מה הפיתוי כאן? הפיתוי הוא הדחף, הרצון להיכנס לשיעור ולחקור את נושאו. הפיתוי מייצר חוויה אינטלקטואלית, במקרה זה, אניגמה שהשיעור אמור לחשוף, וכך כרטיס כניסה לשיעור משמש, בעזרת השאלות והמשימות הנכונות, לפיתוי ולמתודה בעת ובעונה אחת".

פיתוי תלמידי חינוך מיוחד ללמידת אנגלית ולשון

"כמורה לאנגלית וללשון, עיקרון הפיתוי הוא דרך חיי" מספרת מיכל איז'ק, מורה לאנגלית, לעברית ולכישורי חיים בבית הספר ברנקו וייס לחינוך המיוחד מרכז אלון בקיבוץ אלונים. אני "תופרת" לכל תלמיד ותלמידה את "החליפה" המתאימה לה/לו, ולכל כיתה אני מוצאת את המפתח המפתה ביותר.

מיכל משתמשת בחידות, שהיא מתאמה לתלמידים, הי משלבת את שמם הפרטי של התלמדים בתרגילים שונים ולאחר שנוצר קשר אישי וההכרות מעמיקה, אני מוסיפה לשמות פרטים מחיי התלמידים (שמות בני משפחה, חיות מחמד, תחביבים), ואף בוחרת טקסטים על נושאים שהתלמידים עצמם מעלים.

עוד על הפיתויים של מיכל ודוגמאות היכנסו לקישור שבצד.

SCAMPER

SCAMPER היא מילה מלאכותית המורכבת מראשי התיבות של שמונה שינויים (מניפולציות) שונים. זהו כלי להסתעפות חשיבה היכול לשמש בשלב מציאת רעיונות בהקשרים שונים וכן כדי לגרות את הדימיון, לראת דברים מזווית אחרת ולעורר שאלות ותהיות.

מורה המבקשת לייצר פיתויים יכולה להשתמש באחד או יותר מהמניפולציות המוצעות כדי לעורר תהיות, פליאה, הפתעה, לאפשר התבוננות אחרת וכן הלאה. השימוש בכלי SCAMPER (באופן ויזואלי או תיאורי אחר) יכול לערער את התפיסה הקיימת לגבי נושא מסוים בקרב הלומדים.

רואה, חושב/ת, שואל/ת

שגרת חשיבה להתבוננות מעמיקה בדברים ולגילוי או שימת לב לפרטים קטנים, מיוחדים, מסקרנים או לא ברורים מאליהם. השגרה מזמנת התבוננויות זהירות ופרשנויות מושכלות. השלב המזמן שאילה יכול להפתיע ולעורר פליאה ועניין בדבר.

התמקדות – Zoom In

שגרת החשיבה התמקדות – Zoom In יכולה לעורר פליאה ותהייה בעקבות התבוננות בדבר מסוים מנקודות מבט לא רגילות או בהתמקדות חדה בדבר מסוים. פליאה ותהייה אלו והרחבת הזום יכולות להוביל לפרשנויות שונות לדבר שבו מתבוננים.

יצירת עניין בגישת מיזוג החשיבה בלמידה

מיזוג ההוראה בלמידה היא גישה פדגוגית הגורסת שאפשר לטפח את החשיבה יחד עם הוראת תחומי התוכן. הגישה מציעה תבנית שיעור קבועה הכוללת ארבעה רכיבים: (1) יצירת עניין (2) חשיבה פעילה (3) חשיבה על חשיבה (4) יישום והעברה. החלק יצירת עניין הוא בעצם סוג של פיתוי ללמידה. הנה עוד מידע על הרכיב יצירת עניין בשיעור.

למידה מתחילה במעורבות: טבלת הלמידה של שולמן

(מתוך פורטל מס"ע, מכון מופת)

טבלת הלמידה של שולמן היא טקסונומיה המציעה את הטענה הבאה: למידה מתחילה במעורבות (engagement), וזו בתורה מוליכה אל ידע והבנה. …

הפריט הראשון ברשימה, מעורבות, הוא אחד ההיבטים המעניינים והחשובים ביותר בלמידה. בעבר לא הוקדשו לו תשומת לב מספקת, אבל ההשכלה הגבוהה ממוקדת היום הרבה יותר ב"למידה פעילה" ובראיות למעורבות התלמידים בחוויות חינוכיות ראויות. ואמנם בשנים האחרונות אחד הכלים שזכו למרב תשומת הלב בארה"ב היה הסקר הארצי בנושא מעורבות תלמידים – NSSE – אשר נועד למדוד את רמת המעורבות של הסטודנטים בלמידה. הטיעון של מתכנני NSSE הוא שסקירת מעורבות הסטודנטים יכול לשמש תחליף מקורב לבדיקת למידתם, הבנתם ומידת המחויבויות שיפגינו לאחר סיום הלימודים – משתנים שקשה למדוד ישירות (מדידתם אפשרית אולי במרחק עשרים שנה). פרופסור לי שולמן טוען כי המעורבות איננה מדד חלופי גרידא, אלא ביכולתה לשמש מטרה לעצמה. … המעורבות במובן זה אינה רק אמת-מידה להצלחת הלמידה, אלא יעד חינוכי יסודי.

כמה טיפים מעשיים ליצירת תרבות של הוראה מפעילה ומערבת

להיות מעורב, פירושו לחוות רגשות של התעוררות, סקרנות ועניין, חוויות של התפעמות, של דחף עז ורצון להתמודד עם אתגר אינטלקטואלי, פיזי, חברתי או אחר. מעורבות אחרת אך לא פחות חשובה הינה הכרה בחשיבות ובערך של הלמידה והתוכן בהם מעורבים. אמנון גלסנר משתף בזמן חינוך בכמה טיפים על איך יוצרים תרבות של הוראה מפעילה ומערבת.

פיתוי והנעת תלמידים

מתוך האתר: [Professional Learning Platform [PLP – אתר המציג גישה מקיפה וכוללת לתמיכה בלמידה מקצועית ואישית לכל אנשי חינוך.

איך לפתות תלמידים תת-משיגים

How to Engage Underperforming Students

בבית הספר בצפון קרולינה משקיעים רבות בהכשרה מקצועית של המורים שתחזק מעורבות תלמידים תת-משיגים. לתפיסתם, למידה פעילה היא הדרך המתאימה ביותר לכך. ארבעה מאפיינים להוראה-למידה כזו:

1. שאלה מהותית
2. אסטרטגיות מפעילות
3. הרצה מוגבלת
4. מארגנים גרפיים

להתעורר, להתנער, להתקדם, לדעת, לחשוב, לפעול – על ארוס ולמידה

"הארוס הוא אותו מניע פנימי לפעילות, תחושה נעדרת מקור של חוסר שאדם נכסף למלאו. 'עוני', אמו של ארוס, הוא התשוקה שדוחקת באדם להתעורר, להתנער, להתקדם, לדעת, לחשוב, לפעול. ארוס אינו מושא התשוקה, אלא התשוקה עצמה – הוא דוחף את האדם אל המושא. אל הדעת המסוימת, אל אובייקט ההכרה, אבל עצם העניין אינו המושא כי אם התשוקה אליו. ברגע שהצורך מספק, ממשמש ובא הצורך הבא, תשוקה חדשה אל אובייקט שהוא נעלה יותר מקודמו. הארוס, במובן זה, הוא כוח מתמיד שחייב להיות בעל עוצמה מספקת שתוכל לנתץ שביעות רצון שאננה או תחושת ידיעה חתומה. כשארוס פועל יש התרחשות, יש למידה, יש חשיבה". כך גורס ד"ר בועז צבר במאמרו שראה אור בהד החינוך (אוקטובר 2010).

פיתויים מהסרטים

המורה שהצליחה להגיע אל תלמידים שכולם הרימו ידיים מהם, המורה שהצליחה להציל את תלמידיה מבורות, מהרחוב? הקולנוע עשיר בסיפורים העוסקים בחינוך, בהוראה וביחסים משמעותיים בין אנשי חינוך לתלמידיהם. לא פעם הסוד הוא יצירת עניין ופיתוי מקוריים. הנה כמה דוגמאות מהסרטים.