עיקרון הנמענות בבתי הספר האתגריים

התלמידים בבתי הספר האתגריים (לנוער בסיכון) של רשת ברנקו וייס עברו בתי ספר רבים וחוו הרבה כישלונות ומצבים בהם "לא ראו אותם". בבתי הספר של הרשת האתגרית עקרון הנמענות הוא אחד העקרונות הבסיסיים בעבודה. עבודה על פי עיקרון זה מאפשרת להם להרגיש אמון וביטחון ולהגיע להצלחות לימודיות ואחרות.

לילך דולב, הנחתה במשך שנים מורים ובתי ספר אתגריים, משתפת בניסיונה ובתובנות שלה ושל עמיתיה לגבי עיקרון הנמענות.

התלמיד נמצא במרכז העשייה שלנו כמורים והשיעורים שאנחנו מכינים בעצם באים לתת לו אפשרות טובה מאוד ללמידה.

הצלחת שיעור בעיני מתבטאת בזה שהתלמידים למדו – שהתלמידים יודעים, שהם מבינים, שהם מסוגלים לעשות פעולות נדרשות עם הידע בו עסקנו בשיעור. אם אני אראה, כמורה, שזה קורה אדע שהשיעור הצליח ושההכנה שלי לשיעור השתלמה.

חוויתי וראיתי שמורים מוכשרים מכינים שיעורים מאוד טובים ובסופו של דבר התלמיד לא לומד והתסכול מאוד גדול, הן של המורים והן של התלמיד. ולכן, בעיני נקודת המפתח להצלחה לשיעור מיטבי זו היכרות מעמיקה, מקיפה עם הנמענים שלנו – עם התלמידים. בלי אותה היכרות קשה לנו מאוד לתת מענה מתאים לנמענים שלנו."

עיקרון הנמענות בכיתה הטרוגנית גדולה

מציעה לילך דולב:

אפשר לערוך מיפוי ראשוני לכל הכיתה ברמת שאלון פרטים אישיים בסיסי (מה אני אוהב, מה אני פחות אוהב, איך נוח לי ללמוד, איך פחות נוח לי ללמוד או שאלון כללי של אינטליגנציות), ואת ההתאמות דווקא להתחיל מהתאמות ל-6 תלמידים שהם קצוות הכיתה. התאמות לקצוות, זה לא רק לתלמידים מתקשים אלא גם לתלמידים שמתקדמים מאוד, וזה נותן תחושה שרואים אותם והם הנמענים האמיתיים שלו בכיתה.

מתן התאמות ייעשה בתנאי שזה נאמר במפורש. חשוב להסביר לתלמידים, שזה מתוך האמונה שלי שמגיע שוויון הזדמנויות – לכולם מגיעה הזדמנות שווה להצלחה, הזדמנות שווה להתקדם, ולכל אחד יש את הדרך שלו להתקדם וזו הדרך שאני כמורה מאפשרת אותה, או לפחות מנסה לאפשר אותה. יחד עם זאת, כשהמורה יודעת שיש משהו שיכול לעזור לתלמיד בכיתה והיא מתכוונת לעשות זאת, חשוב שהיא תגיד לו את זה מראש או לפחות לגשת אליו ולהגיד בשקט ולא בפני כל הכיתה, כדי לא להביכו (גם אם זה מכוונה טובה).

כשלא ניתן לערוך מיפוי בדרך כלל ממליצים למורים לגוון את דרכי ההוראה. כמובן שגיוון עדיף על כלום, על הרצאה משעממת ושקטה שלא תיתן מענה לפחות חצי מהתלמידים. אבל, גם בגיוון טמונות הרבה בעיות שיכולות לצוץ. גיוון נותן מענה בחלקיות לתלמידי הכיתה ולפעמים הוא רק מעמיס דברים שאין בהם באמת צורך והם לא מתאימים לאף תלמיד בכיתה, ודורש מהמורה השקעה כמעט בלתי נגמרת.

התאמת ההוראה אל מול גיוונה
לכן, יש צורך רב בהתאמה ולא בגוון. התאמה לפי המיפוי שראינו אצל התלמידים. אם ערכנו מיפוי מקיף, בטח שבכיתה קטנה זה אפשרי וגם בכיתה גדולה, כמו שאמרנו, בעצם השמים הם הגבול. אנחנו יכולים להתאים כל שיעור בדרכים שונות לתלמידים שלנו. אנחנו יכולים ללמד מושג בדרכים של אינטליגנציות מרובות, בדרך קבוצתית. אנחנו יכולים לאפשר דרכי הנעה שונות במהלך השיעור, ללמד משוואת שאחד ילמד בדרך תבניתית ואחר בדרך תהליכית וכו' וכו'. אנחנו יכולים להתייחס לידע שביר של חלק מן התלמידים בדפי המשימה, כשדפי המשימה לא יהיו שווים לכל התלמידים. הם ילמדו את אותו הנשוא, את אותו מידע נדרש את אותן המיומנויות רק בקצב ובפירוט של השאלות בדרך שונה. כמובן שבכיתה קטנה ההתאמה תהיה יותר משמעותי ויתאפשר לנו בעקבות המיפוי לבנות תכנית אישית לכל תלמיד, ודפי משימות כשעובר ממשימות קטנות למשימה הגדולה.

מה שמאוד עוזר לנו בכיתה זה למשל כרטיסי ניווט או דפי אסטרטגיות שהם פיגומים לתלמיד שפה אנחנו יכולים לראות מאוד, מאוד יפה את ההבדל בין התלמידים, שזה מעין תהליך מיפוי ותהליך למידה במקביל.

כשאנחנו זוכרים כל הזמן שהנמען שלנו זה התלמיד אנחנו גם נהיה גמישים יותר לשינויים שמתרחשים במהלך השיעור בכיתה.

בעיני, עיקרון הנמענות הוא מפתח להצלחה, ומורה ששם את התלמיד שלו באמת במרכז בפועל נותן לו הרגשה שהוא לא מוותר עליו, שהוא לא מוותר לו. הוא בעצם אומר לו אני לא מוותר לך כי אני יודע שתצליח ואני מוכן לעזור לך להצליח, להיות שם, להשקיע ולהתמיד אתך ובשבילך ובזה אני בעצם אומרת, אני לא מוותרת עליך.

בעקיפין מורה שעושה את זה גם לא מוותר לעצמו, כי הוא דורש מעצמו הרבה עשייה, הרבה השקעה והרבה אנרגיה שלא תמיד קיימת בעריכת מיפוי בהתאמה בכל שיעור ובחשיבה כל הזמן ובפינצטה על כל תלמיד ותלמיד אבל בפועל הוא גם לא מוותר על עצמו כי בעיני לעבוד קצת יותר קשה אבל להישחק קצת פחות לאור הצלחה זה עדיף.