מה חושב הנוער? – תכנית כתיבה לנוער בסיכון חינוכי
מכתבים שכתב תלמיד תיכון ברנקו וייס אופק מעלה אדומים בדמותו של צעיר בארץ ישראל בימי העלייה הראשונה
התכנית מה חושב הנוער? פותחה על מנת לאפשר לתלמידים מאוכלוסיות מוחלשות להתנסות בכתיבה באופן חווייתי ולטפח את תחושת המסוגלות שלהם באשר לכתיבה.
הנחת היסוד של התכנית היא שתלמידים מוחלשים אינם סובלים מליקויי שפה או קוגניציה אינהרנטיים, המבדילים אותם מאוכלוסיית התלמידים הכללית. יש להם יכולות לשוניות, ידע-עולם ותחומי עניין מגוונים, גם אם אינם בהכרח כאלה הזוכים ללגיטימציה ולהערכה בבית הספר. לפיכך, הפערים בהישגיהם במבחנים סטנדרטים, כגון בחינות המיצ"ב והבגרות, נובעים בעיקר מחוסר ניסיון מספיק בשימוש בשיח המאפיין את התרבות הבית-ספרית, מתחושת מסוגלות נמוכה בנוגע לשימוש בשיח זה וממיעוט התנסויות בדיאלוג בין השיח הבית-ספרי לבין עולמות השיח והידע שהתלמידים מביאים עימם.
כדי להתמודד עם קשיים אלה, התכנית מציבה את הדיאלוג – ראשית בעל פה ובהדרגה גם בכתב – במרכז ההוראה והלמידה. הדיאלוג מתחיל מתכנים הנוגעים לעולמם של התלמידים, ומתקיים בין המורה לתלמידים ובין תלמידים לחבריהם לכיתה. כך התכנית מקדמת את היכולת האוריינית של הלומדים – מטפחת בהם יכולות של ביטוי עצמי, השתתפות בדיון והעמקה בנושאים שונים.
התכנית נקראת מה חושב הנוער? כיוון שנושאי הדיון והכתיבה אקטואליים ורלוונטיים לתלמידים כגון: שתיית אלכוהול, תכנית הטלוויזיה האח הגדול, חברות בין בנים לבנות ועוד.
היא מתקיימת במליאת הכיתה או בקבוצות קטנות, על פי החלטת הצוות החינוכי ובהתאם לתרבות הבית-ספרית.
בשנה"ל תשפ"ג פעלה התכנית ב-9 מבתי ספר האתגריים של מכון ברנקו וייס., לרוב בכיתות ט'ו-י'.
תלמידים מוחלשים אינם סובלים מליקויי שפה או קוגניציה אינהרנטיים, המבדילים אותם מאוכלוסיית התלמידים הכללית
איך עושים את זה?
התכנית מורכבת ממקבצים. כל מקבץ כולל חמישה שיעורים ובנוי סביב עיקרון מארגן אחד (נושא, סוגה או מיומנות). בכל מקבץ נכללות פעילויות המביאות לידי ביטוי אינטליגנציות וסגנונות למידה שונים וכן מגוון מקורות ועולמות אורייניים. בסוף כל מקבץ מקבלים המשתתפים הפעילים תגמול על ביום מכלול המשימות.
כמו בשאר התכניות שפותחו במסגרת של פדגוגיה מבוססת כתיבה, גם כאן ניתן למצוא את הרכיבים המרכזיים: מדובבים, משימת כתיבה ושיתוף ומישוב. יחד עם זאת, כאן הותאמו הרכיבים כך שיאפשרו התנסות מוצלחת ומשמעותית לתלמידים מוחלשים. לפיכך, נוספו למדובבים שני רכיבים: קריאה ושיחה – המביאים לידי ביטוי את האופי הדיאלוגי של התכנית והמשרתים גם את המטרה של ההעצמה האישית של הלומדים.
1. מדובבים: קריאה ושיחה
מטרתו של המדובב היא לעודד ולדרבן את התלמיד לכתוב. מדובב יכול להיות תמונות, סרטים, קטע מעיתון או טקסט אחר. אורך הטקסטים ומורכבותם עולה עם התקדמות התלמידים. תחילה הם קוראים טקסטים קצרים בנושאים מעניינים, מסעירים ואף מרגיזים, ובהמשך הטקסטים הם ארוכים ועיוניים יותר. הקריאה מהווה את התשתית לשיחה. התלמידים מתבקשים לשוחח זה עם זה על הסוגיות המועלות באמצעות המדובב, וזאת בטרם ייגשו לכתיבה.
2. כתיבה
הכתיבה מתבצעת באופן הדרגתי, ואופייה משתנה משלב לשלב.
בשלב ראשון, התלמידים מתבקשים לכתוב שחזור של השיחה שנערכה לפני כן בכיתה. בשלב הבא הם מתבקשים לכתוב את דעתם האישית על הנושא שנידון. וגם כאן, בהדרגה: תחילה רק תיאור ובהמשך נימוקים וביטוי של עמדות.
3. שיתוף ומישוב
המורה ממשבת את עבודת התלמידים על פי העקרונות המנחים של הפדגוגיה מבוססת הכתיבה.
הערכת עבודת התלמידים מתייחסת לאופן ההשתתפות ולהתפתחות ההדרגתית ביכולת של התלמיד להפיק טקסט אפקטיבי משלו.
בתחילת השנה, במקבצים הראשונים, המטרה היחידה היא להביא את הלומדים למעורבות בנושא ולחשיבה עליו, והכתיבה משמשת ככלי להשגת מטרה זאת. בהמשך השנה, המורה מנחה את התלמידים גם לתת משוב לחבריהם, לפי הוראות ובנימה חיובית.
מהלך שיעור בנושא מוסיקה מזרחית
ומה אומרים על זה?
תלמידים בתכנית אמרו:
"הפרויקט עוזר לי לכתוב בשיעורים הבאים אחריו. הוא משחרר הוא נותן לדבר על דברים
מעניינים".
"במפגשים אני שומעת דעות של אחרים – זה עוזר לי לדעת מה אני חושבת".
"דווקא כיף לחזור לכתוב מכתבים – אנחנו אפילו לא יודעים איך זה נראה".
ומורות שלימדו בתכנית העידו:
"הרגשתי בת מזל כשניתן לי בכל מפגש להציץ לעולם של בני הנוער שלנו ולשמוע בכנות כיצד הם חווים את העולם. האזנתי להם תוך שמירה על 'ראש פתוח' – מצאתי שזו הדרך הנכונה והמאפשרת בשבילם להיחשף, לשוחח בפתיחות מבלי שיחושו ביקורת ושיפוט. אותי זה זיכה בשיח אמיתי שאינו מתיימר 'להישמע נכון' ליד המורה". (טלי מיכל, ברנקו וייס בית אריאל באר שבע)
"היה מרגש להגיע לעולמם הרגשי של התלמידים, ויחד עם זאת לעבוד איתם על הבעה וכתיבה". (לימור יששכר, ברנקו וייס מעלה אדומים)
ולסיום, טקסט שכתבה תלמידת כיתה י' בבית הספר ברנקו וייס בת ים בעקבות האזנה לשיר "מונו" מאת יוסי גיספן
