מאמרים

ייצוג ידע – מה הכוונה ולמה זה טוב? – תמליל סרטון 1

אודליה ורדי, מנהלת הפיתוח המקצועי וההדרכה במכון ברנקו וייס, מציגה את עיקרון הייצוג מנקודת מבטה וניסיונה.

בתחילתה של השנה, לקראת ראש השנה, הרגע בו אנו מתכוננים, חושבים מכיילים איזה שהוא מצפן פנימי, חשבתי שזו הזדמנות טובה לדבר על עיקרון פדגוגי הנקרא ייצוג ידע. שהוא השלב שבו מורים יושבים עם עצמם, כל מורֶה, כל מורָה יושב עם עצמו ועושה איזו שהיא עבודה פנימית של חשיבה, שממש דומה לכיול של מצפן פדגוגי. בנקודה הזו בעצם מגיע המורה עם המטען העשיר שלו הפדגוגי, הדיסציפלינארי, הידע של הוראת הדיסציפלינה הספציפית וגם עם כוון מאוד מסוים לגבי יחידת ההוראה שהוא עומד לפתח, לעצב, לכתוב לקראת הוראה.

בנקודה זו של מפגש עשיר בין עולמות – עולמות התלמידים, עולמות התוכן שהוא מביא עימו ותכנית הלימודים הנמצאת כסוג של הכוונה למורה, יש למורה בעצם הרבה מאוד אוטונומיה – אוטונומיה להחליט במה רוצה להתמקד במה הוא רוצה להשאיר חותם בתודעת התלמידים. בעצם זה המקום בו הוא מחליט מה תהיה המשמעות הספציפית של יחידת ההוראה שהוא ילמד, בשונה מהמשמעות שיצוק לתוכה מורה אחר, אפילו עמית שלו באותו בית ספר.

בנקודה זו הוא בעצם מציף את עצמו, ישנה איזו הרחבה והסתעפות של החשיבה, הוא מציף אותה יחידת תוכן לאילו עולמות תוכן היא קשורה אצלו, לאילו מושגי יסוד, לאילו עקרונות דיסציפלינריים, פדגוגיים מיומנויות למידה מיומנויות חשיבה, לאילו עולמות תוכן רחבים נוספים. בעצם, בשלב זה הוא מסתעף וחושב כמה שיותר רחב. אני הרבה מעודדת את המורים לחשוב גם בפן הרגשי – זיכרונות, אסוציאציות, רגשות, התלהבויות. המקום הזה חובק בתוכו גם את התשוקה הפדגוגית העזה של המורה ללמד את היחידה – מה מעניין אותו שם? מה ראוי בעיניו להילמד? למה זה חשוב? עם איזה רעיון גדול הוא רוצה שתלמידים שלו יישארו אחרי לימוד אותה יחידה? הרי תלמידים יוצאים ולא נשארים עם כל הפרטים אלא נשארים עם רעיונות גדולים.

אחרי הרחבה זו מתחיל שלב ההתכנסות. שלב זה תלוי בכמה מהשאלות האלו והולך ומתכנס לכדי של ניסוח רעיון גדול. הרעיון הזה כדאי מאוד שיהיה מעבר לכותרת, לא נושא או מטרה אלא רעיון גדול אם אפשר מערער, מסקרן, אם אפשר שימשוך את התלמידים אבל בעיקר שיצא מתוך התשוקות הפדגוגיות העמוקות ביותר של המורה, שאותו מלהיב לבוא ללמד שם. זה צריך להיות רעיון שיש בו גם ערך – הוא מחנך לתפיסת עולם, אם זה בהיסטוריה, בפיזיקה, במתמטיקה או בתנ"ך; זה רעיון שיש בו גם "בשר" הוא חובק הרבה מאוד תוכן ועומק הוא מחזיק יחידת הוראה שלמה, הוא לא שיעור ספציפי אחד. את כל העבודה הזו עושה המורה לפני שהוא מגיע להוראה. בעצם הוא מתכנס מחליט (עלי לציין שזו עבודה לא פשוטה, זה נשמע "OK, אני פורס כמה רעיונות ונותן לזה כותרת". למורים שעוברים את התהליך הזה זה לוקח כמה שעות, הייתי אומרת אפילו שעתיים, ולכן זה תהליך לא קל. לא כל המורים מתחברים, הרבה מורים אומרים לי משהו בסגנון של "די, אודליה, די. מספיק עם החפירות בואי נגיע לתכל'ס". זה לא קל להתבונן ולפעמים לזהות שבעצם מעולם לא שאלת את עצמך "למה אני מלמד פונקציות?" "למה אני מלמדת על המהפכה הצרפתית?" זה המקום שבו מורה צריך באופן מאוד אותנטי לשאול את עצמו למה הוא מלמד? מה ראוי בעיניו? מה חשוב בעיניו? מה הוא רוצה שיקרה שם בכל השיעורים? התהליך הזה של חשיבה וחפירה, ולפעמים עושים זאת גם בצוות, בסופו כשיש את הרגע שבו המורה מנסח את הרעיון הגדול שלוכד את כל העושר הזה, לכדי אמירה אחת מעניינת מסקרנת מערערת לפעמים גם מטלטלת, זה השלב שהכי מרגש אותי, זה השלב שיש אור בעיניים למורים, שהם אומרים "וואוו, נפל איזה אסימון. עכשיו יש לי חשק ללכת ללמד". לא פעם מורים אמרו לי "בזכות הדבר הזה אני נזכרת למה רציתי ללכת להיות מורה, מה היה חשוב בעיני". זהו שלב מאוד מרגש של תשוקה פדגוגית, של המון אוטונומיה, והמון כוון – יש איזה כוונון של המצפן. פעמים רבות, כשאני עובדת עם מורים, מגיעים למסקנה שאם השקעת בשלב הזה מספיק אחר כך זה זורם, כי מורים אלופים בתווך, אלופים לחשוב: איך נוביל את התלמידים להבין את זה? אילו מטלות ניתן? אילו משימות ניתן? אבל, השלב הזה דורש את ההבשלה, את הזמן, את הפניות, ההתמסרות הגדולה של גם קצת ללכת לאיבוד בתוך הידע העצום והרב שיש לך עד שתגיע להגדרה מדויקת שתחזיק את אותה יחידה כרעיון גדול.

המקום הזה חובק בתוכו גם את התשוקה הפדגוגית העזה של המורה ללמד את היחידה

צרו קשר

    הירשמו לניוזלטר שלנו

      אני חבר.ת צוות ברנקו וייס

      © כל הזכויות שמורות למכון ברנקו וייס 2023