אודליה ורדי, מנהלת הפיתוח המקצועי וההדרכה במכון, מחדדת על ההבדל בין ייצוג ידע של תלמידים ולבין זה שעושים מורים.

אני רוצה להגיד מילה על מה השוני בין זה שאנחנו מדברים על ייצוג ידע של תלמידים, שזה מושג רווח ואנחנו מכירים מפות מוח שתלמידים עושים, מפות מושגים או מארגני ידע כאלה ואחרים גם מורים משתמשים בזה בשלב ייצוג הידע.

אנחנו עובדים עם מורים בשיטות שונות לארגון הידע, מפות מוח, יש לנו שיטה שנקראת "המשפך" (שאפשר למצוא אותו בספר הוראה לשם הבנה, בפרק עיצוב הבנות (פרק 6 עמ' 169), שיח עמיתים, הרבה פעמים אנחנו גם עושים שיח אימוני אנחנו קוראים לזה שיחה לייצוג ידע, שאלות של אימון פדגוגי שמחלצות תובנות, יש לנו קריטריונים שבוחנים לאורם את הרעיון הגדול כדי לנסח שוב ושוב עד שמגיעים לניסוח הקולע ביותר. ההבדל הוא שמורה לא רק עסוק בידע שלו, בשלב הזה של ייצוג ידע, אחרי שהוא מציף את הידע שלו יש את שלב התפר שהוא חושב על הנמענים שלו, על אותם לומדים שעומדים לפגוש אותו ואת הידע הזה. בשלב זה, זה מאוד שונה מתלמיד, ראשית הוא הוא חושב על נמענים, שנית הוא המון מעסיק את עצמו מה ראוי שהם יבינו, מה ראוי לכיתה י' שיהיה שונה מכיתה ז' ושונה מכיתה י"ב; זה יכול להיות אותו הנושא שבכיתות שונות המורה ייצוג הידע שלו יסתיים ברעיון גדול אחר, שונה. הוא חושב המון על הנמענים, עם איזה ידע הם מגיעים? איזה תפיסות שגויות יכול להיות שתלמידים שלי מגיעים? מה ארצה לחשוף? מה ארצה לנפץ? איזה תפיסות חדשות אני ארצה לבנות? מה מתאים בגיל הזה? מה מתאים בשלב הזה של לימוד הדיסציפלינה? אז כל המחשבות שהמורה חושב על הלומדים שלו, אנחנו מיד מבינים שזה לא מעסיק בכלל תלמידים שהם מייצגים ידע, הם מייצגים רק את הידע הפנימי שלהם וזה מה שמייחד את המורים.

אז מה שאני יכולה להגיד זה כן להשקיע. כמו שבראש השנה אנחנו משקיעים, אומרים "OK, איזו שנה אנחנו מאחלים לעצמנו, מה אנחנו רוצים שיקרה בה?", איזו מחשבה אנחנו רוצים שתניע אותנו השנה וממנה יצמחו הפעולות שלנו, ממש בהקבלה הזו – להשקיע ברעיון הגדול, הוא כמו עמוד האש שהולך לפני המחנה שהמורה צועד עם התלמידים שלו.

שנה טובה,