להבין דבר-מה פירושו למקם אותו בתוך מערך של מושגים; "לשחק" אתו, "לשנע" אותו, "לאחוז" בו באופן גמיש; ליישם אותו למצבים חדשים. ידע מובן הוא הכלי האפקטיבי ביותר לחשיבה טובה. ואולם, מחקרים מראים שאחוז משמעותי מבין התלמידים נכשלים בביצוע מטלות פשוטות הכרוכות בהבנת ההיבטים האיכותיים של הנושאים אותם למדו.

רבים אינם יודעים להשתמש בידע, בחוקים ובעקרונות שלמדו במצבים המתאימים, ובפרט מתקשים ליישמם למצבים חדשים. על פי המחקרים, הדבר קורה מפני שהידע שרוכשים התלמידים הוא ידע שביר, דהיינו, ידע חסר או נאיבי, ידע המתאים למטלות בית ספר אך לא למצבים מחוצה לו. חסרה לתלמידים היכולת לפעול עם הידע באופן גמיש במצבים מגוונים. לכן, במכון ברנקו וייס אנו מאמינים שמטרת ההוראה היא ההבנה, ולא רק ידיעת החומר עד מועד הבחינה.

ידע הוא מידע זמין לשימוש, כמו מים בברז. התלמיד יכול להפיק אותו כשהוא מתבקש לכך, כמו למשל היכולת לחזור על חומר הלימוד. ידיעה היא מצב של בעלות על משהו דהיינו, יש לתלמידים את הידע, ואפשר לבדוק בקלות אם הידע קיים אצלם. הבנה היא יכולת מורכבת יותר. הבנה היא היכולת לחשוב ולפעול בגמישות – במגוון מטלות ובדרכים שונות ממה שנלמד ישירות, בעזרת מה שיודעים. הוראה לשם הבנה היא כמו למידה של ביצוע גמיש. יש תלמידים שיודעים את החוק הראשון של ניוטון אך אינם מבינים מדוע הוא תקף גם ב"עולם שלנו", שבו גופים נופלים ומאטים, אף שאין רואים את הכוחות המשפיעים על תנועת הגוף.

למידת עובדות יכולה להיות התפאורה להבנה, אך היא אינה למידה לשם הבנה. אדם מבין רעיון (ופועל איתו בגמישות) כשהוא מסוגל לחשוב איתו, לומר אותו בשפה שלו, להביא לו דוגמה, להשוות אותו, לשאול עליו וכדומה. רק על סמך ביצועים אלה, ביצועי הבנה, אפשר לדעת אם תלמיד הבין את החומר ומה הבין. על סמך התפיסה הזאת, תפיסת הביצועים של ההבנה, הציעו פרקינס וגרדנר מסגרת חינוכית המקדמת הבנה: הוראה לשם הבנה.

הוראה לשם הבנה כוללת ארבעה מרכיבים שהם תשובות לשאלות המטרידות מאוד מורים המתלבטים מה ואיך ללמד לשם הבנה.

השאלה הראשונה היא מה הנושאים שראוי להבינם מתוך "ים" הנושאים בתחום הדעת? התשובה היא: נושאים פוריים – נושאים מרכזיים לתחום הדעת, נגישים ומעוררי עניין אצל התלמידים ואצל המורה, ניתנים לקישור.

שאלה בסיסית נוספת היא מה יש להבין באותם הנושאים? לשם כך יש להגדיר את יעדי ההבנה. היעדים צריכים להיות מפורשים ופומביים, משולבים זה בזה ומרכזיים למקצוע.

על השאלה המעשית כיצד מטפחים הבנה נענה: על ידי בחירת ביצועי הבנה – אלו הם ביצועים החורגים מעבר למידע נתון ומביאים את הלומדים לעשות שימוש בדרכים שונות במה שהם יודעים, למשל, להסביר, לפרש, לנתח, לייחס, להשוות, לעשות אנלוגיות.

על השאלה כיצד ניתן להעריך מה הבינו הלומדים, נדרשת הערכה מתמשכת. פירוש הדבר שהערכה תבוצע על פי אמות מידה רלוונטיות, מפורשות וידועות לכול. היא תבוצע לעתים קרובות ותמדוד את התקדמות הלמידה ותעזור בתכנון ההמשך שלה.

עקרונות בעיצוב הוראה משמעותית / ד”ר שמעון אזולאי, יחידת המו“פ, מכון ברנקו וייס