תרבות / ויקיפדיה

מושג התרבות

מושג התרבות פותח לראשונה על ידי אנתרופולוגים בסוף המאה ה-19, כאשר ההגדרה הראשונה והמפורסמת ביותר ניתנה על ידי אדוארד טיילור. על פי טיילור, תרבות היא אותה שלמות מורכבת של ידע, אמונה, אומנות, מוסר, חוק, מנהגים וכל אותם הכישרונות וההרגלים שהאדם רוכש אותם בהיותו חלק מהחברה. במשך השנים ניתנו הגדרות רבות למושג התרבות על ידי אנתרופולוגים וחוקרי תרבות. קליפורד גירץ, בספרו "פרשנות של תרבויות" הציג חלק קטן מההגדרות שאסף קלייד קלקהון:

• דרך החיים הכוללת של עם
• המורשת החברתית שהפרט רוכש מקבוצתו
• דרך חשיבה, הרגשה והאמנה
• הפשטה של ההתנהגות
• תאוריה של האנתרופולוג על האופן שבו מתנהגת למעשה קבוצה של בני אדם
• מחסן של למידה נאגרת
• מערכת אוריינטציות תקניות לבעיות קבע
• התנהגות נלמדת
• מנגנון לקביעת התקנות הנורמטיביות של ההתנהגות
• מערכת של טכניקות הסתגלות, הן לסביבה החיצונית והן לבני אדם אחרים
• משקע של ההיסטוריה
  בעקבות תאורטיקנים כמו גירץ ותאוריות כמו אנתרופולוגיה סמלית, נהוג כיום לעשות הבחנה בין גילויה של התרבות, היינו, ההתנהגות בפועל, ובין הערכים, האידאלים והאמונות המשותפות לבני האדם. כך שהגדרות התרבות עוסקות כיום בעיקר באותם ערכים, אידאלים ואמונות ולא בהתנהגות הנראית לעין. כפי שגירץ רואה זאת (על פי רעיון של מקס ובר), היות שהתרבויות הן רשתות המשמעות שטווה האדם בעצמו והוא כעת אחוז בהם. ובמקום אחר כתב: "מערכת סדורה של משמעות וסמלים, שעל פיה מתנהלת האינטראקציה החברתית".

מקור המילה העברית 'תרבות' הוא מקראי: "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה׳ אֶל יִשְׂרָאֵל." (במדבר ל"ב, יד). על פי מילון העברית המקראית של קדרי מקור המילה הוא באכדית: "תרבּוּתוּ" (tarbûtu) שפירושו "חניך" או "תלמיד"[1]

מאפייני התרבות

• התרבות היא יצירה אנושית דינאמית. בני אדם יצרו ויוצרים את התרבות. זאת בניגוד לטבע, הנתפס כשרירותי לאדם.
• התרבות היא משותפת. אנשים מאותה החברה חולקים התנהגויות ואופני חשיבה משותפים באמצעות התרבות.
• התרבות היא נלמדת. בעוד שאנשים יורשים באופן ביולוגי הרבה תכונות פיזיולוגיות ואינסטינקטים התנהגותיים, התרבות עוברת באמצעות תורשה חברתית. אדם חייב ללמוד את התרבות מאנשים אחרים בחברה. בהקשר זה הגדיר אלפרד קרובר את התרבות: "כל הפעילויות והתוצרים הלא פיזיולוגים של האדם, שאינם רפלקסיביים או אינסטינקטיביים."
• התרבות היא דינמית. הדינמיות של התרבות נובעת מיחסי הגומלין בין הפרט לחברה ובין בני האדם והמערכת האקולוגית בה הם חיים.
• התרבות מתאימה את עצמה. התרבות משתנה בתהליך הסתגלותם של החברה ושל הפרטים בה לתנאים חברתיים ואקולוגיים חדשים.
• יחסי יחיד-חברה. התרבות משפיעה על התנהגות האנשים בחברה, אולם היא אינה שולטת בהם באופן מוחלט. אנשים נוהגים למלא אחר הנורמות והערכים בחברה אולם עשויים לסטות מהם במצבים שונים. דפוסי תרבות מכוונים את התגובות הרגשיות ואת התחושות של בני האדם, ועם זאת מותירים לפרט שליטה על רגשותיו.
• תרבות כוללת אלמנטים מפורשים (Explicit) ואלמנטים סמויים (Implicit).

מרכיבי התרבות

• תרבות מורכבת ממרכיבים / ממדים שונים, כגון: סמלים, טקסים, ידע, מיתוסים, אמונות, ערכים, נורמות, אידאולוגיות, טכנולוגיות ומוסדות חברתיים.
• תרבות מבוססת על סמלים, דרכים מופשטות של התייחסות לרעיונות, עצמים, רגשות או התנהגויות – והיכולת לתקשר באמצעות סמלים על ידי שפה. חברי קהילה נבדלים זה מזה במחשבותיהם ובהתנהגותם. אף על פי כן קיימת ביניהם הבנה משותפת של סמלים, ובאמצעותם הם מפתחים תקשורת. (שפה = מערכת סמלים) ידועה לבני אותה תרבות / פרשנות המובילה להגדרת מצב משותפת.
• על מנת שהחברה תוכל להתקיים לאורך זמן היא חייבת לוודא שהחברים בה מקיימים את הנורמות, כלומר היא חייבת להפעיל פיקוח חברתי, לוודא כי החברים לא יסטו. אחד ממנגנוני הפיקוח בהם עושה החברה שימוש הוא – טקס.
• תחומי עשייה רבים ומגוונים נחשבים כעשייה תרבותית. למשל: אדריכלות, אמנות, ריקוד, מוזיקה, תיאטרון, ציור, ספורט, סגנון בישול. אבל גם תחומים פחות "רשמיים" עשויים להיחשב כחלק מהתרבות: נראטיב לאומי, הווי ואווירה וכיוצא בזה.

חינוך רב-תרבותי / ג'יימס א' בנקס

מטרתו של חינוך רב תרבותי היא להבנות מחדש ארגונים חינוכיים כך שכל התלמידים, ובכלל זה בנים לבנים ממעמד הביניים, ירכשו את הידע, המיומנויות והגישות הנדרשות על מנת לתפקד באופן אפקטיבי בחברה רבת-תרבויות ומגוונת אתנית.

בחינוך רב תרבותי אין הכוונה שמחנכים ילמדו את "האחר". בכך הם דוחקים אותו לשוליים.

חינוך רב תרבותי אינו אנטי-מערבי. שורשיו הם בתרבות המערבית, והוא צמח מהתנועה לשוויון אזרחי המעוגנת באידיאלים דמוקרטיים מערביים כגון חופש, צדק ושוויון.

ואף שהוא לא מתנגד לתרבות המערבית, הוא כן תובע שהאמת על המערב תיאמר ותילמד על ידי התלמידים: על הניצול של בני גזעים אחרים, על המתח בין אידיאלים של שוויון וצדק לבין מציאות של גזענות וסקסיזם.

לתפיסת בנקס, חינוך לדמוקרטיה הוא גם חינוך לשיפור מתמיד של החברה.

הוא מערער על תפיסות פוזיטיבסטיות של ידע, ומקבל תפיסות פוסט-מודרניות של הבניית הידע. ידע הוא תלוי-הקשר, ומושפע מהערכים והחוויות של הלומד. והיות שידע הוא בסיס לפעולה, נובע מכך שידע שונה, תפיסות שונות, תיאוריות ופרדיגמות שונות יובילו לפעולות שונות. משום כך חיוני להבין את אלה, את התרבות של הלומד/יודע על מנת להבין את בחירות הפעולה שלו/ה.

חינוך רב תרבותי אינו מפלג חברתי אלא הוא מלמד את התלמידים איך אנשים מרקע שונה, מתרבות שונה, יכולים ללמוד לקבל ולהבין את ההבדלים והשונות ביניהם: בני קבוצות אתניות שונות, נשים, להט"בים, צעירים או זקנים.

קישור למאמר המלא

מבוא לפדגוגיה רלוונטית מבחינה תרבותית

Introduction to Culturally Relevant Pedagogy

"תרבות עבורי במהותה היא המסננים (הפילטרים) שעוזרים לנו כבני אדם להבין ולעשות סדר והגיון בדברים היומיומיים. ניתן לחלק את התרבות לדברים גלויים וסמויים – הגלויים הם אוּמנות, מוסיקה, אמנות, טכנולוגיה ואלו חשובים אך אני חושבת שיותר חשובים הם הדברים הסמויים, הבלתי נראים – ערכים, אמונות, רגשות, דעות, נקודות מבט, הנחות". (ג'נבה גאיי, אונ' וושינגטון).

"מדוע חשובה פדגוגיה עם רלוונטיות תרבותית? מורים כל יום לוקחים תלמידים לחיות התנסויות תרבותיות, ועשיית קישורים מתאימים בין מה שהם יודעים, עושים ומבינים – לתת דוגמאות, להשוות, כך הם עושים את הקישורים, הם מתרגמי התרבות, הם בוני הגשרים התרבותיים…"

"פדגוגיה המגיבה לתרבות בונה על הידע הקודם, במקרה זה על הידע התרבותי הקודם, שמביאים איתם הילדים והם עושים את הקישורים בין מה שידוע ובין מה שצריך להילמד" (ז'קלין גורדן אירווין, אונ' אמורי)

עקרונות בחינוך לגישה רב תרבותית / ישעיהו תדמור

"לחינוך חלק נכבד בפיתוח גישה רב-תרבותית. גישה זו תצלח אם תכלול יסודות הכרתיים, נפשיים ורגשיים, אם תתבסס על התנסויות בין-תרבותיות וחוויות בין-תרבותיות ותכלול מיומנויות תרבותיות מגוונות בתחומי השפה, התקשורת ועוד. אפשר אפוא לכנות את תחום החינוך הזה, … 'אוריינות רב-תרבותית'.

שני יסודות לחינוך לרב-תרבותיות בבית הספר: החינוך האינטלקטואלי והחינוך המוסרי … ."

ארבע מטרות, השזורות זו בזו, לחינוך לגישה רב-תרבותית:

1. קבלת הנרטיב של הצד השני ואת המשתמע ממנו כלגיטימי (מבלי להסכים בהכרח איתו או עם ההשתמעויות שלו).
2. בחינה ביקורתיתשל תרומתו של הצד "שלי" לקונפליקט ולנובע ממנו.
3. תחושת אמפתיה עם סבלו של האחר והגברת האמון בו.
4. ניסיון לפתור קונפליקטים בדרכים לא אלימות.

קישור למאמר המלא

למידה בהקשר חברתי – התיאוריה החברתית תרבותית של ויגוצקי

התיאוריה החברתית-תרבותית של ויגוצקי וממשיכיו מניחה שמקור הפונקציות הפסיכולוגיות טמון בפעילות החברתית-תרבותית שנעשית עם כלים פסיכולוגיים, כלים טכנולוגיים ובתקשורת בינאישית.

תפקיד החינוך הוא התערבות שמאפשרת מעברים מפונקציות פסיכולוגיות טבעיות לפונקציות מתורבתות.

קישור לתקציר המאמר
להרחבה ראו פרק 3: מחשבה ומילה בספר מחשבה ותרבות / ויגוצקי

הוראה מגיבת תרבות

Culturally Responsive Teaching – Brown University

התרבות מרכזית ללמידה. היא משחקת תפקיד לא רק במסירת וקבלת המידע, אלא גם בעיצוב תהליך החשיבה של קבוצות או פרטים. פדגוגיה שמכירה, מגיבה וחוגגת תרבויות בסיסיות מציעה נגישות מלאה והוגנת לחינוך לתלמידים מכל התרבויות.

הוראה מגיבת תרבות היא פדגוגיה המכירה בחשיבות של הכללת התייחסויות לתרבות הסטודנט בכל ההיבטים של הלמידה. (Ladson-Billings, G. (1994). The dreamkeepers. San Francisco: Jossey-Bass Publishing Co ).

בדף זה של אוניברסיטת בראון מוצגים מאפיינים שונים להוראה מגיבת תרבות והסבר מה הכוונה בכל מאפיין, מדוע מאפיין זה חשוב ואיך ניתן להוציא אל הפועל מאפיין זה. (בכל אחד מהמאפיינים יש הפנייה לדף הרלוונטי באתר)

כמה מהמאפיינים של הוראה מגיבת תרבות הם:

1. נקודת מבט חיובית על ההורים והמשפחה – כדאי שמורים יהיו מה שיותר מוקדם בדיאלוג עם ההורים לגבי תקוותיהם ושאיפותיהם לגבי ילדם, תחושותיהם באשר לצרכי הילדוהצעותיהם לדרכים בהן יכולה המורה לעזור. המורים מסבירים להורים את מגבלותיהם ומזמינים אותם להיות שותפים בחינוך ילדם בדרכים מסויימות.
2. תקשורת של ציפיות גבוהות – כדאי שכל התלמידים יקבלו מסר עקבי שמצפים מהם להגיע לסטנדרטים גבוהי בעבודתם הבית ספרית.
3. למידה בהקשר של התרבויות בכיתה – כדי להיטיב את הזדמנויות הלמידה מומלץ שהמורים ידעו על התרבויות המיוצגות בכיתתם ויתאימו שיעורים כך שישקפו דרכי תקשורת ולמידה המוכרים לתלמידים.
4. למידה מרוכזת תלמידים – למידה הי בעלת אוריינטציה שיתופית וקהילתית. כדאי לעודד תלמידים לכוון את הלמידה שלהם לעבודה עם תלמידים אחרים בעבודות חקר ומשימות שהן התרבות והן החברה רלוונטיות עבורן.
5. הוראות מתווכות תרבותית – כאשר ההוראות מכילות ומשלבות מגוון דרכים של ידיעה, הבנה וייצוג מידע, הן מתווכות תרבותית.
6. עיצוב מחדש של תכנית הלימודים – כדאי שתכנית הלימודים תהיה משלבת, בין תחומית, בעלת משמעות ומרוכזת בתלמיד. זה כולל ענינים ונושאים הרלוונטיים לרקע ולתרבות של התלמידים. זה אמור לאתגר את התלמדים לפתח ידע ומיומנויות מסדר גבוה.
7. המורה כמנחה – המורה-מנחה מדריך, מתווך, מייעץ לתלמידים ועוזר להם לחבר ביעילות את הידע המבוסס על התרבות והקהילה שלהם להתנסויות הלמדיה בכיתה.

רוקדים בדימונה: מחול כדרך לקידום רב תרבותיות

תלמידים מביה"ס אחווה בדימונה, בני קהילת העברים, חושפים ומלמדים את תלמידי ביה"ס גבריאל לאומנויות הבמה בעיר ריקוד אפריקאי והיפ הופ.

מתמטיקה זו תרבות?

מתמטיקה זו תרבות ואין זו בכלל שאלה. כך פותחת ד"ר שלי מ. גונס את הרצאת ה-Ted הדגוגיה רלוונטית תרבותית במתמטיקה: צורך חיוני (CULTURALLY RELEVANT PEDAGOGY IN MATHEMATICS: A CRITICAL NEED). ד"ר ג'ונס נותנת דוגמה של מנייה (ספירה) ומסבירה ש"מנייה זו אחת הפעולות המתמטיות הבסיסיות שתרבות יכלה לעשות" והרצאתה מתמקדת בפדגוגיה רלוונטית תרבותית שמשמעה פדגוגיה המעצימה תלמידים אינטלקטואלית, חברתית, רגשית ופוליטית על ידי שימוש ברפרנטים תרבותיים המעבירים ידע, מיומנוית ועמדות.

להוראה רלוונטית תרבותי יש 3 קריטריונים –

• הסטודנטים מצליחים אקדמית – לא די בנגישות צריך גם להשיג הצלחה אקדמית
• לתלמידים (וגם למורים) יש כשירות תרבותית
• התלמידים מפתחים ביקורתיות מודעת – (כאן נכנס הפן הפוליטי) עלינו לעזור לתלמידים להבין ולהיות מועצמים ולאתגר את הסטטוס קוו.

שפה משותפת בגן: חינוך ילדים מרקע תרבותי ולשוני מגוון

שרה זדונייסקי-ארליך, רחל יפעת, עינת גוברמן; משרד החינוך, 2016

השפה העברית בגן רב-תרבותי היא גשר המחבר בין כולנו. על כן הקניית העברית כשפה שנייה חיונית לביסוס תחושת ביטחון ושייכות, ליצירת תקשורת יום-יומית, וכן כבסיס ללמידה ולהצלחה בעתיד. החוברת נועדה לסייע בבנייה ובהטמעה של תפיסה רב-תרבותית בגן, כשהעיסוק בהקניית השפה העברית תופס מקום מרכזי. לקריאת החוברת

השפעת השפה הערבית העממית על תפקודים קוגניטביים ומטה-קוגנטיביים

אחמד פיאד מחאמיד

בעקבות המחקר שעשה טוען המחבר ש"השפה הערבית העממית כוללנית, גורפת, שפה של בערך, שפה הנעדרת דיוק. מעבר לאמור השפה הערבית העממית בעייתית, לא רק מפני שכל יישוב יצר לעצמו מילון מונחים מקומיים משלו, הבעיה אינה דיאלקטית בלבד אלא בעיה סמנטית במשמעות" וזאת לעומת השפה הערבית הספרותית.

בסוף המאמר ניתנות המלצות כדי להעשיר את שפת הילדים וחשיבתם, כפי שמזמנת הערבית הספרותית. לקריאת המאמר

השפה כגשר תרבותי – 'יא סלאם' – מודל חינוך לחיים משותפים

דדי קומם, קרן אברהם, 2013

התכנית נועדה ללמד את השפה הערבית הדבּורה ולהקנות מושגי יסוד בתרבות הערבית העכשווית לתלמידי כיתות היסוד בחינוך העברי, ופעילויות התרבות העברית נועדו להקנות לתלמידים הערבים ידע על התרבות העכשווית של בני גילם היהודים ועל חיי היום־יום שלהם ולעורר את סקרנותם כלפיהם. לקריאת קטעים מהחוברת.

דיאלוג מגדרי בחינוך – בין תיאוריה למעשה

אתי גלעד, מרים רכטר, שוש מלאת , משרד החינוך, מכללת אחווה, 2010

מערכת החינוך רואה בלימודי מגדר נושא בעל ערך רב, כי הם מאפשרים למידה של נושאים הקשורים לבניית זהות אישית, מקצועית ואזרחית בחברה דמוקרטית הרואה בשוויוניות ער מרכזי. הספר כולל תוצרי מחקר של הסגל האקדמי במכללות להכשרת מורים בארץ וכן את היוזמות החינוכיות במערכת החינוך. לקריאת הפרסום

פדגוגיה בהוראה לעולים ממוצא אתיופי – מבט אישי

רונית וינטראוב

מחקר-עצמי זה בוחן את סוגיית הקשר בין שלושת המושגים המרכזיים: תרבות, למידה והוראה בהקשר עבודתי כמורה לעולים ממוצא אתיופי. ממצאי המחקר מצביעים על הקשר ההדוק בין שלושת המושגים שנחקרו. משמע, התרבות מהווה מרכיב חשוב ומשמעותי בניכוס ערכים וייצוגים חברתיים בתהליך הלמידה של היחיד; משום כך, על ההוראה להתבצע בהקשר רחב של היבטים חברתיים, פוליטיים, היסטוריים ותרבותיים. לקריאת המחקר.