אילוץ הקורונה זרז והנכיח תהליכי שינוי שהחלו בבתי ספר עוד לפניו אך, בעקבות האילוץ תהליכי השינוי נעשו מאוד רלוונטיים ונדרשים. כך למשל, בבתי ספר המשתתפים בתוכנית פורצי דרך בתל-אביב יפו, כפי שמשתפת ד"ר הדס ברודי, המלווה כמה מבתי הספר בתוכנית.

מתחילת השנה המורים בקושי פגשו את התלמידים, ונוצר מצב שהיו מורים שלא הכירו את תלמידיהם (במיוחד בכיתות ז') אפילו היה להם קשה לחבר פנים לשם. היכרות בין מורה לתלמידים אינה רק פנים ושם אלא גם איך הם לומדים? ממה הם נהנים בשיעורים ומה קשה? איך לומדים בהצלחה מרחוק באמצעות כלים טכנולוגיים (אפילו שיש לתלמידים מיומנויות טכנולוגיות)? עד כמה הם מודעים ללמידה שלהם ולקשר להצלחה? ועוד לכן, הבינו הצוותים החינוכיים שנדרש שינוי מהותי. אחת התובנות של הצוותים החינוכיים היתה שההערכה אינה רק ציונים על ידע ומיומנויות היבחנות אלא יש ללמד ולהקנות מיומנויות וגם להעריך אחרת. דוגמה למיומנויות כאלה הן עבודה בקבוצות והקשבה ודווקא הלמידה מרחוק – הלמידה בחדרים, חלוקת תפקידים בעבודה בקבוצות, דוגמה אישית (מודלינג) של המורה בשיעורים עצמם ועוד, מהווה הזדמנות נפלאה לכך.

לצורך למידה כזו נדרשת יכולת רפלקטיבית של התלמידים ואכן, החל מהלך לפיתוח היכולת הרפלקטיבית, שכלל שיחת אישיות של המורה עם התלמידים וטפסים שעזרו למורים להתמקד ולתעד את מה שהתלמידים אמרו, טפסים מקוונים (ראו בדוגמה מביה"ס עירוני ה') שמלאו התלמידים בכל מקצוע. כך יכלו המורים להתאים את ההוראה ולהציב יעדים לכל תלמיד ותלמידה והתלמידים שיפרו את יכולת הרפלקטיבית עד שבסוף המחצית יכלו לכתוב הערכה רפלקטיבית בכל מקצוע.

איך נראית תעודה בימי קורונה?

נושא הציונים בתקופת הקורונה היה מאוד בעייתי והמציאות עזרה להכנסת שינויים. יותר קל לתת מבחנים וציונים וזה הרגל של שנים, לכן, המורים מתקשים לעבור להערכה רב ממדית, שחשבו בביה"ס שכדאי לעבור אליה. אבל, המורים הרגישו לא בנוח לתת ציונים בקורונה כי לא רואים התלמידים, לא בהכרח יש אמון שהבחינה היא אישית ללא העתקות. תחושה זו דחפה לעשות הערכה מילולית רב ממדית – הערכה בה יש התייחסות למיומנויות חברתיות, רגשיות, דיסציפלינריות וקוגניטיביות כלליות. בבתי הספר היסודיים (ראו דוגמה לתעודה מביה"ס גבריאלי בתל אביב השותף לתוכנית מורים מובילים) ובחט"ב לא היו ציונים, ובתיכון היו ציונים אבל היו גם הערכות מילוליות על הממדים הללו (ראו דוגמה לתעודה מביה"ס אורט סינגלובסקי).

סיום מחצית אינו מצב של סגירה אלא הזדמנות להתבוננות לאחור וגם לעתיד. בגיליון הערכה ניתן מקום גם להצבת יעדים של התלמידה להמשך השנה/הלימודים. יש בתי ספר בהם הצבת היעדים נעשתה בעת שיחת זום של חלוקת התעודות, בבתי ספר אחרים הצבת היעדים היתה לפני כן והופיעה בתעודה. בבתי ספר יסודיים כמו בגבריאלי הפעם (בשונה מהעבר שהחלק הרפלקטיבי נעשה בכיתה בהנחיית המורה) הילדים מלאו את החלק הרפלקטיבי בבית בעזרת ההורים ולעזר ניתנו להם התחלות של משפטים וכך גם יכלו להציב יעדים.

אצל תלמידים רבים היעדים היו סביב הלמידה מרחוק למשל, תלמידה אמרה שהיעד שלה להצליח להגיע לכל השיעורים מרחוק בזמן, לפתוח מצלמה ולהגיש מטלות בזמן שצריך. גם תוכן היעדים מאוד מכוון קורונה. בגלל שבחט"ב זמן הלמידה פנים אל פנים כל כך מועט אז היעדים הם חיזוק ללמידה העצמית – לומד עצמאי.

איך דרך ההערכה והתעודות יתקבלו בשלבי המעבר השונים?

בתל אביב היה מהלך משותף למנהלי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים והוחלט שבחט"ב יקבלו תעודות רפלקטיביות מהיסודי ללא ציונים ובכיתה ז' בשנת הלימודים הבאה לא יעשו הקבצות. רוב בתי הספר העל-יסודיים הם שש שנתיים ולכן המעבר מ-ט' ל-י' אינו בעייתי כל כך מבחינה זו.

מה יהיה אחרי?

בתל אביב-יפו עסוקים מאוד לחשוב איך לא חוזרים לפברואר 2020. חושבים על למידה א-סינכרונית יום בשבוע, יום שינוצל מבחינת המורים לפיתוח מקצועי וכבר עתה יש בתי הספר יסודיים וחט"ב שנרשמים ללמידה במרחבים פתוחים וחוץ כיתתיים בכל תחומי הדעת.

לגבי ההערכה, יש המעריכים שבבתי הספר היסודיים לא יחזרו לציונים ובכיתות ז' ימשיכו כמו עכשיו. בחטיבת הבינים עדיין לא ברור, סביר שבבתי ספר שהיתה עבודת עומק טובה לא יחזרו לציונים, בבתי ספר הישגיים הציונים לא יעלמו כל כך מהר.