שיתוף פעולה פדגוגי בין מכון ברנקו וייס למכללת לוינסקי יצא לדרכו בשנה"ל תשע"ד. בשלב הראשון התנסינו ביישום העקרונות והפרקטיקות של פדגוגיה מבוססת כתיבה בשני מסלולים להכשרת סטודנטים להוראה:

האחד, קורס כתיבה אקדמית על פי עקרונות הפדגוגיה מבוססת כתיבה, והשני, הכשרת מורים מתלמדים להוראת האוריינות בבית הספר היסודי, במסגרת תכנית חותם.

שיתוף פעולה זה צפוי להמשיך ולהתפתח בצוותי חשיבה משותפים למכון ולמכללה, אשר יפעלו במהלך תשע"ה בכמה תחומים , והאוריינות ביניהם.

פרקטיקות שפותחו במסגרת פדגוגיה מבוססת כתיבה אפקטיביות גם בהקשרים של למידת הצוות החינוכי. כתיבה היא ביצוע הבנה המאפשר ללומדים לבצע רפלקציה על התכנים החדשים שלמדו, בין אם הם תלמידי כיתה ג' או מורי מורים.

הנה שתי דוגמאות לתוצרי כתיבה של מורים, במסגרת השתלמות שעברו בבית הספר ברנקו וייס גזר בנושא הוראה לשם הבנה – ששת היבטי ההבנה על פי תפיסת הבנה בכוונה של וויגינס ומקטאי.

משימת הכתיבה שקיבלו המורים שהשתתפו בסדנה היתה:

גיליון ספטמבר 2014 של הניוזלטר "מקום להבנה" של מכון ברנקו וייס עומד להתפרסם, חשוב לנו בגיליון זה לשמוע מה חושבים מורים/מנהלים שזה עתה הצטרפו למשפחת ברנקו וייס על הבנה. כתוב/י לפינת "קוראים כותבים" מה את/ה חושב/ת על הבנה.

הבנה / נגה בן יעקב, מורה ורכזת פדגוגית, תיכון ברנקו וייס איתן

הבנה זה רגע בים
הבנה זה חיוך הכי מושלם
הבנה זה רוגע לרגע
לפני שמתחילה שוב הסערה.
הבנה זה הצלחתי ואיפה פה בכלל היתה הבעיה.
אבל מה שמעצבן זה שאחרי שהבנתי
זה להבין שאת כל מה שחשבתי ממש ממש לא ידעתי
ואפילו עוד יותר זה להבין מה בכלל אני לא מבין
שזה אפילו יותר ממה שלעולם כבר לא אבין.

הבנה / דורון גרינשטיין, מורה, תיכון ברנקו וייס איתן

הבנה היא תהליך מורכב, סבוך וארוך, אך גם הברקה רגעית וחד-פעמית: זיק של גילוי זוהר המאיר במפתיע את חשכת הבורות האנושית. ההבנה יוצקת משמעות בתהליך הלמידה וטוענת אותו בערך חיובי, שימושי ובר-קיימא. הבנות אחדות משותפות לי ולזולת והן נושאות אופי אובייקטיבי – אלו הן ההבנות המדעיות והמתמטיות – שאינן תלויות במקום או בזמן. אחרות, מאידך, מהותן סובייקטיבית, פרשנית ויחסית. דמותה של ההבנה הסובייקטיבית מתעצבת לאור עולמו הערכי של היחיד, מאפייניו התרבותיים, יכולותיו הקוגניטיביות, ובזיקה ישירה לתפיסתו האסתטית והחושית הייחודית.

שלושה היבטים פסיכו-פיזיים להבנה: חושי, מחשבתי ורגשי. השפה האנגלית יכולה לספק לנו זווית מעניינת לבחינת מופעי ההבנה השונים. כשאדם אומר "I see" או "I perceive" פירושו שהוא 'רואה' במובן הפיזי, אך גם 'מבין' באופן שכלי. הראייה משמשת כמילה נרדפת להבנה בסיסית, מידית, אולי אף אינטואיטיבית – כזו הנגזרת ישירות מן החושים או מקליטה ועיבוד מהיר של מידע הנמסר באמצעות הסבר פשוט ותכליתי. לעומת זאת, כשאדם אומר: "I understand", הוא מכוון להבנה עמוקה ומורכבת הרבה יותר. כך למשל, הטיעון: "I understand how to solve this problem", מבטא שיטה, אלגוריתם או דרך לפתרון בעיות מסוג מסוים, אך חשוב מכך: דומה שהוא מצביע על האפשרות ליישם את השיטה החדשה, על-מנת לפתור בעיות דומות.

כשאדם טוען שהוא מבין את עמדת זולתו – "I understand your point of view", הוא לא רק מעבד ומעכל את המידע הנמסר, אלא גם מפנים את המשמעות, הרלוונטיות, ההקשר הכללי, הפרספקטיבה והפרשנות הסובייקטיבית של מוסר המידע.

הבנה שכזו טומנת בחובה גם משמעות רגשית-קוגניטיבית: היא עשויה להתעורר דווקא מתוך תחושת אמפתיה, שהרי ניתן להבין את עמדתו של הזולת ממקום חווייתי, בו תיאור רגשותיו עשוי לעורר בקרב השומע הזדהות אישית. במובן זה, האמפתיה מתגלה כהבנה שמקורה בדיאלוג פנימי בין הרגש למחשבה, דיאלוג המגשר ומתווך בין המוכר והפנימי לשונה והחיצוני.

ניתן להתייחס להבנה כאל פנינה, כאל חוליה אחת ברצף. תהליך הלימוד מתגלה כמלאכת שזירה ארוכה ומתמשכת של פנינים בגדלים ובצבעים שונים. השרשרת הססגונית והא-סימטרית שנוצרה היא לעולם דינאמית ומשתנה לאורך ציר הזמן: את מקומן של פנינים אחדות תחלפנה פנינים חדשות. לבסוף, כל הפנינים כולן מורכבות מן המולקולות של ההבנה: חושים, מחשבות ורגשות.

הראשון שערער על קיומו של רצף טריוויאלי של הבנות, או ליתר דיוק, על המשמעות והתוקף של רצף שכזה, היה סוקרטס. לפני כ-2,400 שנים טען האתונאי הנודע שככל שנעמיק חקר ונתור אחר ההבנה השלמה, לא רק שנגלה שהבנתנו חלקית, מקוטעת ומסולפת, לצערנו יתברר גם שהשרשרת ששזרנו בעמל כה רב, הרבה יותר קצרה מכפי שהאמנו.

סוקרטס טען כי בניגוד למשוררים ולמחזאים בני תקופתו המספרים להמונים כי הם מבינים מהו הטוב, היפה והראוי האובייקטיבי, הוא אינו יודע או מבין דבר באופן מוחלט. הטלת הספק והמחשבה הביקורתית הסוקרטית הולידו ענווה אינטלקטואלית ועוררו דיון אפיסטמולוגי עמוק הדן בגבולות ההבנה האנושית.

כחלק מן הידיעה אודות פוטנציאל הידיעה, והאופן בו הוא מוטה ומושפע מגורמים חיצוניים רבים, גדלה גם החשיבות של הידיעה העצמית – ההבנה של כל אדם שהבנתו מוגבלת, חלקית ומוטה. אולם למרות שהשרשרת אינה מושלמת, טען סוקרטס, עדיין קיימת משמעות אדירה לתהליך הלמידה, לדחף ולמוטיבציה להמשיך ולשזור הבנות רבות ככל האפשר.