איך ללכת על אדמה רועדת?
בימים שבהם נדמה לנו כי האחיזה במציאות ובעולמנו הפנימי נחלשת, אנחנו מרגישים רע ואין לנו חשק לכלום, חלק בתוכנו מבין שאין ברירה וחייבים להמשיך לצעוד, גם אם האדמה תחתינו רועדת. אודליה ורדי, מנהלת המרחב לצמיחה מקצועית בברנקו וייס, מציעה 5 כלים פשוטים אך חזקים כדי לתת קונטרה למגיפה ולהמשיך לצעוד קדימה באומץ
קורונה פרצה לחיינו בסערה ושיבשה באחת את המציאות של כולנו. האדמה רעדה, ועודנה רועדת תחת רגלינו, העמימות מכסה טפח אחר טפח בחיים שהיו מוכרים לנו כל-כך עד לפני רגע, ואנו נאלצים להתנגד לדחף הטבעי שלנו להתקרב, להתחבק, להיות מוקפים, לרקוד ולשיר מכל הלב והגרון עם כ-ו-ל-ם את שלמה ארצי או עידן רייכל או ריטה בפארק.
נדמה כי האחיזה שלנו בדברים, במציאות ובעולמנו הפנימי, נחלשת, ולעתים אף נשמטת כליל. לצד הבדיחות שרצות ומזכירות לנו לצחוק על החיים, אנחנו מרגישים רע, אין לנו חשק לכלום ואנחנו עייפים. בעגה המקצועית קוראים לזה VUCA [תנודתיות (Volatility), אי-ודאות (Uncertainty), מורכבות (Complexity), עמימות (Ambiguity)] בעוצמות גדולות – לא רק סביבנו, אלא בתוך נפשנו וגופנו פנימה. אנחנו מבינים שזה יימשך עוד זמן רב, ואולי זו בכלל תחילתו של עידן חדש בתולדות האנושות.
יחד עם זאת, ברגעים צלולים יותר, אנחנו חשים בחושי ההישרדות הקדומים והחדים שלנו, שאין ברירה – חייבים להמשיך וללכת, להמשיך ולצעוד, גם אם האדמה תחתינו רועדת. בזמנים האלה אנו זקוקים יותר מכול לאומץ שיתגלה ממעמקינו ויפרוץ ויוביל את צעדינו – כי אומץ פירושו לפחד ובכל זאת ללכת הלאה.
אז איך ממשיכים ללכת הלאה גם כשמפחדים? הנה כמה הצעות להולכים באומץ.
"בזמנים האלה אנו זקוקים יותר מכול לאומץ שיתגלה ממעמקינו ויפרוץ ויוביל את צעדינו – כי אומץ פירושו לפחד ובכל זאת ללכת הלאה"
1. להגמיש את היכולת הפרשנית שלנו
המציאות החדשה היא כאוטית, משתנה, נפיצה, עמומה ומורכבת.
נכון. אבל, אפשר גם להתייחס למציאות האישית שלנו כאינטרפרטציה שלנו על המציאות.
מה שקורה לנו מורכב מ-90% פרשנות שלנו למה שקורה ועוד 10% מה שבאמת קורה לנו. על המשוואה הזו נשענת הידיעה שיש לנו יכולת להתבונן במציאות ממגוון נקודות מבט. אפשר להסתכל מנקודות מבט מחלישות ואפשר מנקודות מבט מחזקות. אפשר להרים ידיים מול המציאות ואפשר להסתער עליה במלוא הכוח. תלוי איך אנחנו תופסים את המציאות, ולא פחות חשוב – איך אנחנו תופסים את עצמנו. אדוארד דה-בונו לימד אותנו כבר לפני כמה עשורים על מהותה של התפיסה האנושית ועל כוחה ליצור בתודעתנו דפוסי חשיבה, שבתורם הופכים לבסיס של ההתנהלות שלנו בחיים.
תנסו תרגיל קטן: איך סבתא שלכם הייתה מספרת את מה שקורה לכם עכשיו? ואבא שלכם? והספָּר שלכם, מה הוא היה אומר? ורופאת השיניים? ומה היה מספר מי שרואה אותנו מהחלל? ואתם, מי שתהיו בעוד שנתיים, כשתביטו לאחור – מה תספרו על התקופה הזו?
מוזמנים לחשוב: איזו הסתכלות על המציאות יכולה לתת לי כוח? לעורר בי תקווה? לעודד אותי? לעורר בי יכולות רדומות?
2. לתת לחשיבה לנהל לנו את הרגשות
יש בכוחו של הפחד האנושי מהלא-נודע לעוות את החשיבה שלנו. בעת מצוקה רגשית, באופן טבעי ולא-מודע, אנחנו מכלילים יותר מדי, או מתייחסים רק להיבט צר של הדברים, אנחנו רואים הכול בשחור ולבן, מגיבים בפזיזות וכן הלאה. אחת הדרכים להיחלץ מ"מעגל הפחד-חשיבה" הזה, היא לאפשר למודעות לשלוט במצב: עלינו להזכיר לעצמנו שוב ושוב, בעיקר כשמציפות אותנו מחשבות אפלות, קשות ו"מורידות" (בשפת הנוער) – שאפילו תקופות של קושי הן זמניות וחולפות!
זוהי ידיעה עדינה שחומקת מאיתנו בקלות בעתות משבר, ולכן אני מציעה לתת לה נראות מוחשית. אפשר, למשל, להכין צמיד יד (כמו של רוכבי אופניים) עם הכיתוב "גם הקושי הזה יחלוף לו". אם מכינים צמיד, כדאי לענוד אותו על היד הדומיננטית, כך שבכל פעם שנושיט את ידנו לשתות, לאכול וכו' – המילים יתנוססו לנגד עינינו כתמרור לחידוש הנשימה ולאיסוף הכוחות הפנימיים. היו לי מתאמנים שהצמידו את המנטרה הזו לתמונה שלהם מימים יפים ושמחים, ושמרו את התמונה במקום שהרבו לראות (ארנק, לוח מחוונים ברכב) מהם למדתי כמה מהר נראות בולטת של המנטרה הזו במרחב מעלה חיוך על השפתיים ומעודדת להמשיך וללכת, באומץ.
יש דברים שעליהם אנחנו יכולים לשלוט, גם כשהכאוס סביב גדול, גם כשהמציאות עמומה ומעורפלת. קוראים לזה מעגל ההשפעה. והוא נפרד ממעגל הדאגה. ולא רק שהוא נפרד מהדאגות – יש בכוחנו להגדיל אותו, אפילו יותר ממה שנדמה לנו, ויש לנו יכולת לחיות אותו במלוא הדרו באמצעות החלטות מודעות, שימוש בשפה חיובית ודרך התגובות שלנו למתרחש (פרואקטיביות במקום ריאקטיביות, כפי שמסביר סטיבן קובי בספרו שבעת ההרגלים של האנשים האפקטיביים ביותר).
אגב, אנשים מצליחים הם אנשים שמשקיעים כוחות ואנרגיה במעגל ההשפעה שלהם, שהולך וגדל על חשבון מעגל הדאגה (שעליו אין לנו שליטה). אלה הם האנשים היוזמים, המחדשים, היוצרים מציאות חדשה, האנשים שסוחפים אחריהם אחרים בתנופה של עשייה.
אני רוצה להציע פה התנהגויות קטנות, סמליות, שיסייעו לנו להגדיל מעט את מעגל ההשפעה – במעשים קטנים וממוקדים שיביאו אחריהם מעשים גדולים יותר (על שפה פרואקטיבית ועל כוחה לשנות תודעה ולהרחיב את מעגל ההשפעה, נדבר בפעם אחרת) .
הכאוס סביב גדול ואתם לא יודעים מאיפה לאחוז בדברים – אז תתחילו עם הכלים שבכיור.
ככה פשוט.
זה יכול להיות הביצוע שלכם מילה במילה, וזה יכול להיות ביצוע מטפורי: מתחילים במשהו קטן, יומיומי, שדורש מכם מעט אנרגיה ושיש בצדו גמול מידי. אחרי ניקוי הכלים שבכיור, כבר תמשיכו לנקות את משטח השיש סביב, ואולי אף לפנות אותו – שיהיה לכם "נקי בעיניים", אולי גם תמשיכו ותפנו את האשפה ואת שקית המחזור, ואיכשהו שדה הראייה במטבח שלכם (שבו כידוע מתקיימות כל השיחות הכי חשובות שלנו, עם עצמנו ועם אחרים) מתפנה ומתבהר. זה הזמן להכין לעצמכם כוס קפה ולחשוב על עוד צעד אחד קטן שתוכלו לעשות מחוץ למטבח שייתן לכם תחושת שליטה.
אתם מעדיפים להתחיל בחדר השינה שלכם? שם נקודת הפתיחה היומית שלכם? אין בעיה. תתחילו בסידור המיטה. בכל בוקר, לפני שאתם יוצאים מהחדר למקלחת. פתחו את החלון לרווחה, שייכנס פנימה אוויר חדש ונשמו עמוק פנימה שלוש נשימות עמוקות (גם אם חם) ובכל נשימה תכוונו את המודעות שלכם לאוויר הנכנס פנימה לגופכם – תתפלאו לגלות כמה שזה ישפיע עליכם לטובה.
רוצים להרגיש עוד יותר טוב? הנה עוד הצעה:
"אנשים מצליחים הם אנשים שמשקיעים כוחות ואנרגיה במעגל ההשפעה שלהם, שהולך וגדל על חשבון מעגל הדאגה"
בפתחו של היום, על הבוקר ממש, הכינו לכם כוס קפה ושבו לכתוב ברצף, מבלי להרים את היד מהדף, שלושה עמודים. כל מה שיוצא לכם מהראש – כתבו ישר על הדף.
ללא שיפוט עצמי, בלי "לא נעים לי לכתוב את זה", בלי "זה מה שאני חושבת? פדיחה", בלי שום דיבור פנימי עם עצמי על מה שנכתב על הדף.
לכתוב ולכתוב ולכתוב. ואם אין מה לכתוב אז לכתוב גם את זה – "אין לי מה לכתוב". כשתסיימו לכתוב שלושה עמודים, זרקו את הדפים לפח. אל תקראו אותם!
בדיוק כמו שלא אוספים אשפה בשקית ואז מפזרים אותה ברחבי הבית, כך גם את המחשבות של ההתעוררות אוספים על הדף וזורקים מיד.
זהו תרגיל קטן ופרקטי להפליא של מיינדפולנס – מנקים את המחשבות ומאפשרים לרגשות של רוגע, שליטה, בהירות ומיקוד להתעורר ולייצר עוד מחשבות – שסופן להפוך לפעולות. בוקר טוב שיהיה לכם!
"כשתסיימו לכתוב שלושה עמודים, זרקו את הדפים לפח. אל תקראו אותם!"
5. להחליט שזה הזמן לשמוח
מצווה גדולה לחיות בשמחה, אומרים החסידים. בחג סוכות הקרב יעלו מסוכות רבות קולות של שירת "ושמחת בחגך". גם הבעל שם-טוב אומר "בכוחה של השמחה לשבר חומות". אפשר להרים גבה ולתהות על היכולת לשמוח שלא בספונטניות טבעית, ואפשר לשאוב מן האמירות הללו (ללא קשר לדת) חכמה עתיקת יומין על כוחה של השמחה, ועל האפשרות שיש בידינו לבחור בחיים של שמחה (מרים פרץ, כלת פרס ישראל, היא אחת הדמויות המשפיעות והאהובות בעם, בימינו, בהקשר הזה).
אני רוצה להציע להתייחס לשמחה כמשאב תודעה רב עוצמה שיכול להשפיע עלינו ועל סביבתנו. מי מבין הקוראים שמכיר אותי, ודאי מחייך לעצמו למקרא הדברים. המחשבה על המחייכות והמחייכים שביניכם מעודדת אותי לכתוב לכם מעצמי, מלבי – אם יש משהו שאשמח לתת לכם מעצמי, במובן הכי אישי ופרטי, זה היכולת לשמוח והבחירה לחיות כל יום בשמחה – במיוחד בעת הטרופה הזו.
אנחנו יכולים לתת לשמחה להיות מנוע בחיים האישיים והמקצועיים שלנו, שיחולל בנו פלאות! שמחה תשפיע על תחושת המסוגלות שלנו, היצירתיות שלנו, איכות היחסים הבינאישיים שלנו והמכוונות שלנו להתפתח ולשגשג.
זה הזמן שלנו לשמוח – כי מי ששמח, נמצא בתנועה, ומי שנמצא בתנועה ממשיך וצועד באומץ גם כשהאדמה רועדת. איך עושים את זה? קובעים ביומן זמנים של שמחה (שבהם אתם עושים מה שמשמח אתכם במיוחד. כל אחד והשמחות שלו) ושומרים שהזמנים הללו לא יפנו מקומם לשוטף וללחוץ.
אפשר לקבוע "זמנים של שמחה" עם מישהי.ו נוסף כדי לחזק את המחויבות שלכם לשמחה. אפשר לפתוח בזה את היום, ולהתחיל אותו באנרגיות גבוהות. אפשר גם לסיים בזה ימים עמוסים במיוחד. ואפשר להפתיע את היומן באמצע היום עם סדירות של שמחה. העיקר שתקבעו ביומן שלכם כבר עכשיו. למה אתם מחכים?
בתחילת השבוע הלכתי לים למלא את עצמי בשמחה, באוויר וברוגע כחול, לקראת החגים. תנועה אחת חדה, מדויקת, מלאת תנופה, תקווה ואמונה של דייג אחד לכדה את עיני. רצתי אליו, מלאת התרגשות! (בתמונה למעלה) נראה לי שהאומץ שלנו טמון בתנועה אחת שתצא מתוכנו בעוצמה החוצה. אחריה יבואו תנועות אמיצות נוספות ומיטיבות.
שתהיה לנו שנה טובה, אמיצה ושמחה!
אודליה ורדי, במכון ברנקו וייס משנת 1997, בעלת תואר ראשון מהטכניון בהוראת מתמטיקה ומדעי המחשב, תואר שני באוניברסיטת לסלי בפיתוח תכניות לימודים משולבות אומנויות והיא מאמנת אישית מוסמכת מטעם מכללת CoachMe ולשכת המאמנים הארצית, התמחתה בלימודיה באימון מקצועי למנהלי בתי-ספר.
בכל שנותיה במכון אודליה מנחה מורים, גננות, מנהלים ומורי מורים. בשנים האחרונות מנהלת את הפיתוח המקצועי של מנחי מורים במכון, מנהלים ובעלי תפקידים ברשת בתי הספר ברנקו וייס. כמו כן מובילה קורסי מנחים פדגוגיים, הפתוחים לקהל אנשי החינוך בארץ, ומבוססים על הגישות הפדגוגיות, עקרונות האימון הקוגניטיבי ותפיסות ההדרכה שפותחו במכון ברנקו וייס.