העברת האחריות ללמידה אל התלמידים

אפשר לומר שתמיד התלמיד אחראי על הלמידה שלו, אבל כאשר לומדים מרחוק, מצב זה מועצם עד מאוד. אשליית השליטה של המורה מתנפצת אל סלעי הזום בזמזום כביר. מה שנותר הוא להכיר במציאות ולהעביר הלכה למעשה את האחריות ללמידה אל התלמידים.

המשמעות היא שיש לשתף את התלמידים בתכנית הלמידה, לקבוע עמם יעדי למידה מוגדרי זמן, לקיים מעקב משותף אחר התקדמות הלמידה, והכי משמעותי – להגיב למציאות מתוך ההבנה שהאחריות בידי התלמידים.

כלומר – כאשר עומדים ביעדי הלמידה יש לציין לשבח את התלמידים וכאשר לא עומדים בהם (וברור שגם זה יקרה), לשאול את הקבוצה מה הם רוצים לעשות כדי להשיג את היעד שקבעתם. זה אולי הדבר החשוב ביותר.

נזיפה משמעה שהאחריות היא של המורה, שאלה משמעה שהאחריות של התלמידים. צריך להיות מוכנים לכל תשובה שתבוא, כמו למשל "אנחנו לא רוצים לעמוד ביעד כי זה משעמם". האתגר של המורה הוא למצוא דרכים להתגבר על ההתנגדויות. התנגדויות כאלו יש תמיד בכיתה, בלמידה מרחוק הן מועצמות ומקבלות נוכחות ברורה.

בנוסף, על השאלות להיות תמיד חיוביות – שאלה חיובית כמו "מה גרם לנו לעמוד במשימה שבחרנו?" או "איך נצליח לעמוד במשימה בניסיון הבא?" מביאות לחשיבה מעשית ולמציאת פתרונות, שאלות שליליות כגון "למה לא עמדנו במשימה?" ובצורה קיצונית יותר "למה לא עמדתם במשימה?" מביאות לחיפוש אחר שעיר לעזאזל והאשמות בין חברי הקבוצה.

חשוב לקחת אחריות ולכלול את עצמכם תמיד יחד עם הקבוצה. התגובה שלכם יכולה להיות "הצלחנו" או "עדיין לא הצלחנו" – המשמעות היא שאתם אחראים יחד עם הכיתה ונותנים דוגמא אישית של לקיחת אחריות. השימוש במונח "עדיין לא" מרמז על אמונתכם שבהמשך נצליח.

חזרה לעמוד הראשי