מסיימים את בית הספר, שנת הלימודים תשע”ו

אילת, יום ראשון בערב (15/5/2016), 50 מעלות מתחילות לפנות מקומן לבריזה קלה מהים. בחוף המגדלור מתאספים לאיטם תלמידי שכבת י"ב של ברנקו וייס אילת - יפים, מתרגשים, עם הורים מחייכים, חבר, אחים... על במה פשוטה, לצד שולחנות על הים המחנכים שרו לילדים והמנהל - רמי ברך אותם בברכה ייחודית לכל ילד. ככה זה כשלומדים ב-small school שבו הכל אישי. אבל יותר מהכל ריגשה אותי רומי - נציגת התלמידים בנאום שלה שפתחתי במשפט ממנו. הנה קטע ממנו. אני פשוט דמעתי כמו טיפשונת כשהיא דיברה:

"עם הזמן התחלתי לפתח חברויות עם המורים- הצורה שבה הם מתענינים בי מרגשת אותי והדרך שבה הם מלמדים אותי נכונה כל כך... לא רק שאכפת להם, פשוט ברוב המקרים כשאנחנו מאבדים כוחות ומוותרים, הם שם בשביל להילחם. עד שהגעתי לכאן לא ידעתי שקיימים אנשים בעלי כל כך הרבה סובלנות... בזכותנו אבל גם הרבה בזכותכם, הגענו להישגים כאלה ולקפיצה מתחתית הפרמידה לקצה שלה, מציונים של מתחת לממוצע לכאלה שהם מעל הממוצע...תודה על שתמיד דיברתם אלינו בגובה העיניים, אוהבים אתכם צוות ברנקו וייס אילת- תמיד נאהב!"

 

מסיבת סיום 2016 - 2

חוותה וכתבה: ד"ר נעמה אזולאי, מנהלת רשת בתי הספר האתגריים

"אני לא זוכרת מתי אי פעם מישהו נלחם כל כך עבורי ושאין לו שום אינטרס אישי אלא באמת מתוך אכפתיות"