אז למה לנו מתמטיקה עכשיו?

בארבע השנים האחרונות מניעה ומובילה קרן טארמפ יוזמות מגוונות שכולן מכוונות לשינוי דרמטי בהוראת המתמטיקה בישראל. למה דווקא מתמטיקה? מנכ"ל הקרן, אלי הורוביץ, מסביר מאין וכיצד יבוא השינוי המיוחל

 

ראיינה: שירלי רמון

 

 אלי הורביץ

אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ 

 

"כשיצאנו לדרך, היה ברור לנו שאנחנו קרן פילנתרופית, ושהאחריות היא בסופו של דבר של הממשלה. קרן לא יכולה להתיימר לקחת על עצמה תפקיד של ממשלה. היה לנו ברור שאם מחליטים לפעול בשדה החינוך, צריך להיות ממוקד, בלי יומרה לקחת על עצמנו אחריות לדברים גדולים כמו צמצום פערים. זאת לא החלטה טריוויאלית. הרבה קרנות עוזבות את תחום החינוך בגלל הקשיים ובגלל הגרפים שיורדים. החינוך לא הוכיח עצמו כתחום אפקטיבי.

 

לכן חיפשנו נושא ממוקד שיענה על עוד כמה קריטריונים: ראשית, חשוב היה לנו שנעסוק בנושא שנמצא בקונצנזוס. לא חיפשנו נושא שמעורר מחלוקת בחברה הישראלית. רצינו נושא שלא חשוב מי אתה, תסכים איתנו שזה נושא חשוב ברמה לאומית. שנית, רצינו נושא שיש בו צורך גדול, בעיה גדולה. זיהינו את המתמטיקה כנושא כזה. שלישית, ביקשנו למצוא הזדמנות גדולה, יכולות מצוינות בעבר ובהווה שאפשר לבנות עליהן – יכולות של מורים ושל תלמידים. ולבסוף, חשוב היה לנו שזה יהיה נושא מדיד. חשוב לנו לדעת אם אנחנו מצליחים ולקשור בין תשומות לתוצאות כדי להדגים סוג של פילנתרופיה שלוקחת אחריות על ההצלחה או על כישלון. בכל מקרה המערכת תרוויח: או שיהיו הצלחות או שנלמד כיצד לפעול טוב יותר בעתיד.

למה דווקא מתמטיקה?

מתמטיקה חשובה היום מכמה כיוונים: היא מפתח להבנת העולם במאה ה-21, לפיתוח תרופות ולמאבק במחלות, לשמירה על איכות הסביבה, לפיתוח טכנולוגיות לשיפור איכות החיים – כל אלה מתבססים על ידע מתמטי. תחום המתמטיקה גם מקובל כמפתח להשכלה גבוהה, ובאמצעותה - לשוק התעסוקה.

 

כשאני הייתי תלמיד, הוריי ידעו את הנוסחה שהיתה מקובלת אז: תשיג תעודת בגרות, תיכנס לאוניברסיטה - וזה ייתן לך חיים סבירים. כך היה אז, לפני 30 שנה, כאשר לכ-25% מהאוכלוסייה לא היה תואר ראשון. ההבנה הזו חלחלה למערכת החינוך, ובתגובה היא נקטה מעשה אדיר: היא פעלה להנגשת ההשכלה הגבוהה לכולם, עם הקמת המכללות והוספת תקנים באוניברסיטאות. כיום, ישראל היא המדינה השנייה בעולם, אחרי קנדה, בשיעור בעלי התואר הראשון בה - 48%. בזמן הזה, גם שיעור הזכאות לתעודת בגרות בקרב האוכלוסייה עלה מ-30% ל-40%. משנות ה-80 ועד השנה רואים עלייה מתמדת בשיעורים אלה, כל שנה.

 

כמדיניות, זה טוב כל עוד זה עובד והגרף עולה. אבל טרכטנברג כיו"ר המל"ג כתב מדי שנה בדוח השנתי, שפוטנציאל ההשכלה הגבוהה בישראל מוצה. וצריך גם להסתכל על המחיר של המדיניות הזאת: אפשר לראות שהחתירה לזכאות לבגרות הביאה לצמצום החינוך המקצועי בישראל, וזה השאיר הרבה תלמידים קרחים מכאן ומכאן. גם מצד המצוינות, כדי להיכנס לאוניברסיטה חייבים תעודת בגרות. אז כשתלמיד מתקשה ב-5 יחידות מתמטיקה הוא מעדיף לרדת ל-4 יחידות, ולקבל את תעודת בגרות שתכניס אותו לאוניברסיטה.

 

אנחנו כאן כדי לצלצל בפעמונים ולהתריע, שהמציאות השתנתה, ושהנוסחה שידעו הוריי אינה רלוונטית עוד. כי אם 50% מהאוכלוסייה הם אקדמאים, שוק העובדה משתנה ומפסיק לצמוח כמו בעבר. תפקידים שבעבר אפשר היה לבצע עם 12 שנות לימוד, היום נדרש עבורם תואר שני במינהל עסקים. המעסיקים יכולים להרשות לעצמם לקחת רק את בוגרי הפקולטות היוקרתיות, ולכן מדברים עכשיו בנוסחה חדשה – "תעודת בגרות איכותית". וכך מי שיש לו בגרות של 5 יחידות במתמטיקה ובמדעים – מצליח יותר. ובישראל – שבה יוקר המחיה גבוה והתחרות גבוהה וגורמת לאנשים להחליף מקומות עבודה בתכיפות גבוהה יחסית – אתה צריך למצוא לך את היתרון היחסי. 5 יחידות במתמטיקה הוא יתרון יחסי כזה. זה לא אומר שמי שלא יכול לעשות בגרות של 5 יחידות במתמטיקה אין לו עתיד, אך תפקידה של מערכת החינוך הוא לאפשר לכל ילד לבטא את היתרון היחסי שלו.

 

צריך למצוא לך את היתרון היחסי. 5 יחידות במתמטיקה הוא יתרון יחסי כזה
No Image

הסיבה השנייה שחלה ירידה בספר הלומדים 5 יחידות מתמטיקה היא שדור שלם של מורים מעולים יוצאי ברית המועצות לשעבר, שישראל נהנית ממנו, מתחיל לצאת לפנסיה. התוצאה היא מחסור גובר והולך במורים למתמטיקה, שבגללו בתי ספר לא יכולים לקיים מגמות מתמטיקה ופיסיקה. ולראיה, בשנה שעברה, מתוך 1,129 תיכונים שהגישו לבגרות, רק 566 הגישו תלמידים לבחינת 5 יחידות במתמטיקה.

 

אז מה אנחנו עושים בעניין? ראשית, בעובדה שיש חוסר במורים למתמטיקה ראינו הזדמנות – להכשיר ולהצמיח דור חדש של מורים מעולים למתמטיקה. יש תקנים פנויים, יש דור שחסרים לו מורים, ואם ייבנה כאן תהליך נכון, נפתור בעיה רצינית.

השאלה הראשונה ששאלנו היתה מי ייכנס לנעליהם של המורים היוצאים לפנסיה. בהתחלה חשבנו להסתכל על מורים צעירים, אבל מהר מאוד הבנו שהפוטנציאל נמצא בקרב גילאי 35-45. גילינו שבקבוצה זו, 8.6% מבין בעלי תואר רלוונטי להוראת מתמטיקה הביעו נכונות לעבוד בהוראה אם יציעו להם אפשרות לעבור הסבה מקצועית. זה אומר 1 מכל 12 בעלי תואר אקדמי רלוונטי.

 

למה הם רוצים לעבור להוראה? כי הם מגיעים לסביבות גיל 40, וכבר לא מספיק להם לעבוד בשביל החברה שבה הם עובדים, הם רוצים להשפיע על החברה בכללותה, להטביע חותם משמעותי. אני חושב שגם גל המחאה של 2012 עורר באנשים צורך לעשות למען החברה. האקזיט כבר לא הגיע, מהנדסים צעירים מהם נכנסים לשוק העבודה, יש להם משפחה לפרנס והם דואגים לביטחון התעסוקתי. הם רוצים לאזן בין עבודה ומשפחה, אוהבים מתמטיקה ומדעים ורוצים להדביק באהבה הזאת את הדור הבא. העובדה שהשכר מורים הולך ומשתפר מביאה גם לכך שתנאי העבודה המוצעים להם נראים יותר סבירים עם מביאים בחשבון את האתגר והסיפוק שהם מוצאים בהוראה.

 

כיום יותר מ-550 מורים חדשים עוברים או עברו הסבת אקדמאים למתמטיקה. מדובר באנשים באיכות גבוהה מאוד, עם ציונים גבוהים בתואר שני או שלישי. הם הגיעו להוראה מבחירה, למרות שיש להם אלטרנטיבות אחרות.

 

היום גם תהליך ההסבה להוראה השתנה. לפני כשבע שנים, על רקע המשבר הכלכלי של 2008, היה מעבר של אקדמאים להוראה, אבל אז עלו הרבה קשיים. לא היו מיון או הכשרה ייעודית, הניחו שכל מהנדס טוב בהכרח יהיה גם מורה טוב, ואם רק יתנו תנאים מופלגים, הם יבואו, וגם יישארו. מתברר שזה לא עובד ככה. ורבים מהם פרשו מההוראה תוך זמן קצר.

אנחנו הפקנו את הלקחים, והיום יש תהליך מיון מוקפד, מסלול תחרותי מאוד, סף גבוה לכניסה ואנחנו בודקים גם אם המועמד מתאים לעבוד עם תלמידים.

 

המורים זוכים להכשרה בתוך בתי הספר, הכשרה קלינית בליווי מורים מעולים, ידע אקדמי נשזר בידע פרקטי, נעשה שימוש בדיאגנוסטים ובסרטי וידיאו המקדמים מאוד התמקצעות של מורים.

 

ועם זאת, אנחנו מבינים שזה לוקח זמן עד שמורה חדש יכול לתרום באמת לפתרון הבעיה. ללמד ל-5 יח"ל במתמטיקה זה ענין רציני. לוקח 8 שנים למורה עד שהוא מקבל כיתת 5 יח"ל. לכן, החלטנו, כצעד ביניים, להקים גם תיכון וירטואלי, כדי שגם תלמידים שאין בבית הספר שלהם מגמה או כיתה כזאת, יוכלו ללמוד ולהיבחן ב-5 יחידות. 550 תלמידים מ-83 בתי ספר קטנים, רובם המכריע מהפריפריה, לומדים במסגרת הזאת, שמובילים מט"ח ומשרד החינוך. המורים בתיכון הווירטואלי מלמדים קבוצה של 20 תלמידים עם חניכה אישית, כבר חלק מהם ניגשו לבגרות ב-י"א והשנה ייגשו ב-י"ב. 

בהסבת אקדמאים להוראת מתמטיקה ומדעים יש תהליך מיון מוקפד, המסלול תחרותי מאוד, סף הכניסה גבוה ונבדק גם אם המועמד מתאים לעבוד עם תלמידים

בכל מקרה, כשהקמנו את קרן טראמפ ידענו שהמורים הם הפתרון, ושבהם נשקיע את המשאבים, זה אומר שאנחנו מתייעצים עם מורים באופן עמוק ושוטף. כך, כשדיברנו עם מורי פיסיקה ראינו תמונה מעניינת. הם לא הרגישו שהנשירה של תלמידים מ-י' ל-י"ב הוא דבר פסול, והיות שהם לא מתוגמלים יותר על מספר התלמידים גדול יותר, לא היתה להם בעיה להישאר רק עם התלמידים המצוינים בלבד. ראינו גם שהם לא תופסים עצמם כחלק מבית הספר, מהסדירות, מהמחוז, הם מרגישים כמו שגרירי המדע בבית הספר.

שאלנו אותם מה משפיע עליהם, מהי קבוצת ההתייחסות שלהם, וגילינו שהם לא הולכים להשתלמויות אלא תופסים את עצמם כאנשי מקצוע שלא צריכים שיגידו להם איך ללמד. אז את מי הם שואלים? הם מוכנים להתייעץ עם מורים מוערכים, ולא עם בעלי תפקידים, והם ראו במכון ויצמן בית מקצועי.

 

מכאן הסקנו שיהיה נכון לאפשר למורים לעבוד ולהתמקצע יחד עם מורים אחרים. מכון ויצמן כינס את המורים המובילים האלו, ויחד הם הגיעו להסכמה על יעדים ועל שינויי כיוון בפדגוגיה. הם הפכו את המבט אל התלמידים, התחילו לעשות שימוש בווידיאו ובדיאגנוסטיקה. היום הם מאורגנים בקהילות מקצועיות סביב מורה מוביל. זה מה שהניב את העלייה במספרים.

 

תחום המתמטיקה מורכב יותר מפיסיקה, יש יותר לחץ ציבורי בנושא, זהו מקצוע חובה, ולכן הבנו שהמהלך לשיפור ההישגים במתמטיקה דורש תכנית לאומית.

 

הבנו שיש הרבה תכניות והרבה כוונות טובות וגם הרבה הצלחות – ולמרות כל זאת, הגרף הלאומי בירידה. הבנו שמה שנדרשים כאן זה תיאום, מדידה ולגיטימציה. כך נולדה היוזמה לתכנית החדשה. פנינו לשר החינוך הקודם, שי פירון, יחד עם קרן רש"י, קדימה מדע ועוד כ-100 גופים ואנשים שהביעו נכונות להצטרף למהלך וולונטרי, שבו משרד החינוך מסכים להשהות מדיניות ולאפשר מהלך של שולחן עגול למיפוי ולגיבוש פתרון. כך נולדה יוזמת 5 פי 2: שמטרתה להכפיל את מספר בוגרי חמש יח"ל. כעת, עם שר החינוך החדש, נפתלי בנט, הנושא קיבל דחיפה משמעותית נוספת קדימה, כאשר שר החינוך הציב את הנושא כיעד לאומי ראשון במעלה והגדיל את ההשקעה הממשלתית בנושא. אני אופטימי מאוד. יש צמיחה במספר הלומדים, המספרים תומכים, ואני בטוח שעד סוף השנה הנוכחית, תשע"ו, נחצה את רף ה-10,000 לומדים ל-5 יח"ל במתמטיקה. אז נוכל לומר שההידרדרות נבלמה.

No Image

בחרנו יעד חשוב ומדיד שיש בו צורך. אם נצליח יחד להרים את הגרף, נוכיח שהכול אפשרי, או לפחות כמעט הכול. זו המטרה שלנו, להראות, כשעושים יחד, בהסכמה ובנחישות – הכול אפשרי.

 מה שחשוב הוא לשמור על איכות גבוהה. אחד הסיכונים כשעוסקים בלהרים את הגרפים הוא שזה יבוא על חשבון האיכות. העובדה שבמתמטיקה אין סטנדרט אחד ואין תכנית לימודים אחידה מקשה על המורים. קבוצה של תשעים וחמישה מורים ניתחה את הלמידה ואת תכנית הלימודים בעשור האחרון והגיעה למסקנה שהאיכות הלמידה דווקא עלתה, יש יותר הבנה וספירליות של הלמידה. במהלך השנים צומצם היקף חומר הלימודים כדי לאפשר את ההעמקה הזאת (למגינת לבם של ראשי האוניברסיטאות). הצמצום הזה היה מחויב המציאות כדי להביא להבנה של עקרונות ולא להסתפק בלמידה טכנית. למידה מעמיקה כזאת היא הכרחית היום. במאה ה-21 אנחנו צריכים יצירתיות ויכולת לפתור בעיות מורכבות שטרם נתקלנו בהן. ולשם כך צריך להבין מתמטיקה, ולא רק באופן טכני."

במאה ה-21 אנחנו צריכים יצירתיות ויכולת לפתור בעיות מורכבות שטרם נתקלנו בהן. ולשם כך צריך להבין מתמטיקה, ולא רק באופן טכני.