עיקרון הפיתוי – הרחבה

בהוראה משמעותית המורה נוקט דרכים מגוונות על מנת לעורר בתלמיד זיקה אל הנלמד ואל הלמידה

מהו עיקרון הפיתוי?

ד"ר שמעון אזולאי הוא מרצה וחוקר פילוסופיה וחינוך, חבר ביחידת המחקר והפיתוח של ברנקו וייס.

"זו האחריות של המורה, ההורה, המנהל או המנהיג להוביל את הלומדים אל תוך הלמידה"

 אוסקר ווילד

 

עיקרון הפיתוי

מתוך: "תשעה עקרונות פדגוגיים להוראה משמעותית"

אריסטו טוען כי "האדם שואף מטבעו אל הדעת". ההיסטוריה האנושית מגלה שיש צדק בדבריו. אנו עדים לתהליך מתמיד של התקדמות, חקירה ולמידה של האדם בכל תחומי הדעת. אך לפעמים נדמה שעבור מרבית בני האדם, השאיפה הזו סמויה וחבויה, או שהיא מנותבת לאפיקים שאיננו רוצים בהם. לפעמים אין לנו כוח או אין לנו חשק, עד שנדמה לנו שבני אדם לא ממש אוהבים ללמוד. יש בלמידה פעילות רציפה הדורשת זמן, ריכוז ומאמץ. נדמה, כי כל עוד אין לנו צורך מיוחד בלמידה, נעדיף להימנע ממנה. כך, למשל, אנו מוקפים בביתנו במוצרים טכנולוגיים שונים: מכונת כביסה, תנור אפייה, מקרר, טלוויזיה, מחשבים ועוד. למעט אנשים בודדים (יש שיאמרו – משונים), אין לנו נטייה להסתער על צפונותיהם וללמוד על אופן פעולתם. אנו משתמשים בהם או שהם מונחים בסתמיות במקומם ללא כל התייחסות. כל זה משתנה כאשר לפתע אחד מהם מתקלקל. מכונת הכביסה גורמת להצפת הבית במים. מרגע זה אנו מתחילים ללמוד על אודותיה. אנו מסתכלים על מרכיביה, כפתוריה והצינורות שלה. אנחנו אפילו עשויים להתעניין בחוברת העבה שקיבלנו יחד איתה ושמעולם לא טרחנו לפתוח. התקלה של מכונת הכביסה פיתתה אותנו ללמוד על אודותיה.

בעת הזאת, נדמה שהיעדרות התשוקה הטבעית אל הדעת בולטת במיוחד בקרב התלמידים. היינו רוצים לראות אצלם שאיפה טבעית אל הדעת. בעת הזו, אנו נדרשים לפתות אותם אל הדעת או לפחות אל תחומי הדעת.

פעולת הפיתוי הפדגוגי מבקשת להכניס את התלמיד למשחק המשמעות. ליצור לתלמיד זיקה ראשונית ובסיסית אל עולם הידע ואל תחום הדעת. אפשר אפילו להעז ולומר - תשוקה. פעולת הפיתוי נמצאת בין שתי דרכים אחרות לעורר את התלמידים ללמידה: השכנוע הרציונאלי או השידול באמצעות תגמול חיצוני.

כשאנו מבקשים להניע תלמיד ללמידה, אנו עשויים לנסות לשכנע אותו בחשיבות הלמידה ובערכה, אך ההצלחה כאן תהיה חלקית בלבד. לכל אחד מאִתנו יש "נאום" מוכן שנאמר עשרות פעמים לתלמידים (או לילדינו). בדרך כלל זה נכשל. גם השידול או התגמול באמצעות ציונים או פרסים מועילים לטווח קצר בלבד. הם אינם יוצרים חיבור מהותי או משמעותי אל הידע או הלמידה.

מה שאנו מבקשים הוא ליצור סדרה של פעולות שיובילו ל"קפיצה" של התלמיד לתוך תחום הדעת, או לפחות להגיונות השיעור הנתון. אנו מבקשים ליצור מהלך דומה לתהליך שמתרחש ברגע שאנו שומעים בדיחה. אנו מגיבים אליה מיד והיא ממוססת התנגדות. הצחוק הוא ספונטני. הבדיחה איננה משכנעת אותנו לצחוק ואיננה נכנסת לתוך שיקולי תועלת – אנו מתחברים מיד. כך גם קורה כאשר מתעוררת בנו פליאה או סקרנות.

ישנן דרכים שונות ליצור פיתוי. כאן יש מקום עצום ליצירתיות של המורה ולאישיות שלו, לצד המעטפת הכוללת של בית הספר. כאן יש חשיבות גדולה לחכמה המעשית שמתפתחת מעבודתם רבת השנים של המורים – הם יודעים מה "עובד". ללמידה הקהילתית כאן יכול להיות ערך עצום. פיתוי יכול להיות מושג באמצעות ערעור או משבר (מכונת הכביסה כמשל), חידה, משחק, הצבה של אתגר ושאלה פורייה, הנוגעת בממדים אחרים בעולמו של התלמיד. לפעמים ראשיתו של הפיתוי יכול להיות קשר אישי חזק אל מורה, אישיותו והתשוקה שלו לתחום הדעת. רבים מאִתנו "התחברו" והתאהבו בתחום דעת בזכות התשוקה של מורה או מרצה שאליה נחשפנו. הפיתוי הוא גם מה שתלוי על הקירות בכיתות ובבית הספר, הוא הדמויות שאנחנו פוגשים והאתוס של בית הספר ושל המורים.

ראוי להדגיש כאן: אין הכוונה לשעשע את התלמידים, אלא לחפש את נקודת הכניסה הבלתי מודעת שתגרום לתלמיד לקפוץ לעולם הידע באופן מהותי. חידה, למשל, מעוררת בנו תשוקה פנימית לדעת את הפתרון שלה. לעתים הפיתוי יכול להיות חידה פשוטה מתחום הדעת, שמהווה את הבסיס לפיתוי, כאשר כל השיעור הוא רמזים ופיגומים בתהליך הפתרון שלה. לפעמים מספיקה שאלה נכונה שמגרה את החשיבה. בין פעולת הפיתוי ובין חומר הלמידה והנרטיב של השיעור חייב להיות קשר מהותי. חשוב לומר, לעולם לא נוכל ליצור זיקה לכל תחומי הדעת, כשם שלעולם לא נוכל ליצור לאדם זיקה לכל קהילה אפשרית, אך בין המעט לכלום נמצא הסיכוי להצלחת המעשה החינוכי.

המעשה החינוכי הוא בראש ובראשונה הניסיון ליצור עבור האחר את הזיקות הנכונות, הראויות ובעלות הערך. זהו אולי האתגר הקשה מכול. היינו רוצים ליצור אצל ילדינו זיקה ראויה למשפחה, לעם, לעולם הידע, לאמנות, לעתים אפילו לקבוצת כדורגל אהובה עלינו. מרגע שנוצרה הזיקה, ההתפתחות הפנימית והייחודית של התלמיד בתוך הזיקה הזו כבר פשוטה יותר. מרגע שנוצרה הזיקה, קשה מאוד לנתק ולפורר אותה. הזיקה היא קיומית, היא מעטפת שלא תמיד אנו ערים לה, אך מרגע היעלמותה אנו חשים ריקנות איומה. למרבה הצער, אמת זו מתגלה לרבים רק בדיעבד. לא בכל דבר צריך להתנסות – לפעמים אפשר וצריך להאמין במחנך ולבצע את הקפיצה לתוך הזיקה החדשה. אין אדם ללא זיקות ואין אדם ללא קהילות. במקום שבו לא הצלחנו ליצור זיקה או במקום שבו התפוררה קהילה, תיווצר זיקה חדשה שאיננה בהכרח זו שביקשנו. כך מתרחש תהליך הנשירה. העולם החדש רווי בפיתויים לזיקות שונות ומשונות.

פעולת הפיתוי הפדגוגי מבקשת להכניס את התלמיד למשחק המשמעות

לא תמיד נצליח במשימה הזו, אך חשיבותה הערכית עצומה. בלעדיה אנו מוצאים ניכור המכרסם בחוויית החיים ובמרקם החברתי. בניגוד לנדמה, ילדים אוהבים את בית הספר. יש להם זיקה חזקה ועצומה לבית הספר ולכיתה. בזה אנחנו מצליחים לא רע. מה שחסר, ובו נמצא שורש הלמידה המשמעותית, היא זיקה אל תחום הדעת ואל הדעת עצמה. זיקה שבלעדיה לא תיתכן השתתפות במשחק המשמעות. לא ניתן להבין את ערכם של המשחק ושל חוויית המשחק עד שלא נשתתף בו. בשל כך עלינו לפתות את התלמידים אל עולם הידע ואל הקהילות הראויות. רגע אחרי, הניכור ייעלם ונמצא את עצמנו משחקים יחד.

פיתוי לעניין: חיבור מהותי של הלומד ללמידה

פירוש המילה פיתוי הוא: גורם מפתה, דבר מושך שקשה לעמוד בפניו (לפי מילון ספיר). מטרת הפיתוי היא ליצור זיקה אצל הלומד - זיקה אל הנושא / המורה / הלמידה / בית הספר - כדי שהלמידה תתקיים ותהיה משמעותית. זיקה משמעה קשר, יחס, נטיה למשהו או תלות בו (לפי מילון אבן שושן).

אבל מה אנחנו מצפים לראות בהתנהגות של התלמידים עם הפעלת עיקרון הפיתוי? איך נראית זיקה או התחברות רגשית ללמידה? אנו נרצה לראות מעורבות של התלמידים בנעשה בכיתה, פעילות ומחויבות ואף קבלת אחריות ללמידה שלהם.

באנגלית, המונח הקרוב ביותר במשמעותו לפיתוי הוא Engagement, ואפשר לתרגמו (לפי מילון אלקלעי) להתקשרות, התחייבות, חוזה וכמובן גם אירוסין (בתרגום לפועל מופיע גם הפירוש לעניין).

כמו באירוסין, אז מתחילה ברית בין בני הזוג, נרקמת מחויבות ומתפתח קשר משמעותי ביניהם, כך גם המורה שואפת לבנות עם תלמידיה ברית של למידה, המבוססת על ריגוש וסקרנות, על קשר אישי ועל מחויבות הדדית. 

מעולם לא התנגדתי לפיתוי משום שהבנתי שהדברים שרעים בשבילי, אינם מפתים אותי

ג'ורג' ברנרד שו

לא שידול ולא שכנוע פיתוי ללב העניין

פיתוי הוא כעין זיק לזיקה. כדי לחבר אדם לנושא מסוים צריך להידלק בו זיק: הפיתוי צריך להתחבר לנקודה משמעותית באישיות שלו. לעומת זאת, שידול לעשיית דבר-מה עבור "תשלום" כלשהו, כמו גם שימוש בטיעוניים שכלתניים, אינם עושים את העבודה - הם אינם יוצרים זיקה לעניין לאורך זמן. לפעמים חשובה לא פחות הזיקה למורה, לכיתה או לחברים בכיתה או לבית הספר על מנת שיידלק הזיק שיחבר את הלומד אל הנושא הנלמד.

 

והיתה התורה שבפה מתוקה כמו טעם של דבש

(אצלנו בכפר טודרא)

פליאה, סקרנות, ערעור, צחוק או תקלה - דרכים רבות ללמידה

  

 

שיר צעצועים

השיר שלימדה המורה תמר, ואליו מתייחס שמעון בסרטון הוא "צעצועים" (מאת המשורר הטורקי אקגין אקובה [Akgün Akova], כאן בתרגומו של רמי סערי). השיר הוצג לתלמידים ללא שמו וללא המילה "צעצועיו" (במקום המילה הופיע קו).
השיחה בכיתה נפתחה בניסיון של התלמידים להבין מהי המילה החסרה, אילו מלים יתאימו במקום שבו מופיע הקו, ואיזו משמעות חדשה של השיר נוצרת כאשר מוסיפים את המלים שהם הציעו. בסיום השיעור תמר גילתה לתלמידים את שם השיר ואת המילה החסרה אבל הילדים כבר היו "שבויים" בשיר ובמשמעויות שלו.

עוד על השיר ועל צעצועים שבורים קראו בפוסט של רונן גרינברג:  שירה | דרכים משתלבות

No Image

הומור, ערעור, חידה, פליאה, שבירת שיווי משקל - כל אלו הם דברים שיכולים לפתות את הלומד "להיכנס" ולהתחבר לנושא הנלמד. חשוב לשים לב שהפיתוי יהיה בעל משמעות ובהמשכיות לתכנים הנלמדים, ולא "סתם" אטרקציה כלשהי, העלולה להסיט את תשומת הלב והעניין מהנושא הנלמד.

זהו זמן הפיתוי

לפתות יחד: כוחה של קהילת המלמדים

במקום פיתוי - אקולוגיה ותנאים

ברק ברבי

עיקרון חינוכי מנוסח מתוך אידיאולוגיה חינוכית ולכן לא ניתן לשפוט אותו אלא להתחבר אליו, או שלא. אישית אני לא משתמש בעבודתי בטכניקת הפיתוי ותחת זאת יש באמתחתי עיקרון מנחה אחר שעוסק בתנאים שבהם פועלים אנשי חינוך ותלמידים, עיקרון שעניינו האקולוגיה החינוכית.

האקולוגיה החינוכית היא מכלול התנאים הפיסיים, הנפשיים, הרעיוניים, המניעים והמעכבים את התהליכים החינוכיים. לדוגמה, משימה מאתגרת אך לא מייאשת מייצרת תנאים אופטימליים לפעולת חקר ולמידה. דוגמה נוספת היא מרחב למידה שבו יש סגנונות שונים של ריהוט: שולחנות עגולים, כיסאות גבוהים עם דלפק ועליו מחשבים, שטיחים, ספות, פינות למידה אינטימיות, מרחבים תחת כיפת השמיים, קירות מרובי לוחות שמאפשרים ביטוי עצמי. מרחב למידה כמתואר מייצר אקולוגיה שתומכת בדיפרנציאליות בחינוך, תומכת גם בהתאמה של תנאי למידה והוראה שונים לכל אדם, ובמתן בחירה ויכולת להתנסות בזמנים שונים, בתנאים שונים.

האקולוגיה המתאימה לאידיאולוגיה החינוכית שלנו היא מושא עקרוני למחשבתו של הפדגוג. לדוגמה, בטירונות צבאית עמידה בשורות שמעמעמת את הזהות האישית בהחלט תואמת למטרות החינוכיות באותה מסגרת. באקולוגיה, פרט לתנאים הפיסיים, אנו כוללים את התנאים הנפשיים. לדוגמה, יצירת מרחב לא שיפוטי בכיתה מאפשרת פעולת מחקר ולמידה ללא חשש מכישלון, שהוא אבן יסוד בתהליכי התפתחות. מוגנות פיסית שבה מורים ותלמידים לא מאוימים, מאפשרת העזה, ביטוי עצמי ונראות.

אקולוגיה נבנית גם מאופן האינטראקציה בין מורים לתלמידים. מורה ששואל שאלה גדולה ופורייה מזמן לתלמידיו אפשרות לחשיבה, ליצירת הקשר, למיסוד הבנה ולניסיונות פרשניים. מורה שמרצה לתלמידיו ללא שאלות מייצר אקולוגיה של הסתגלות, של ציות ושל קבלה ללא חשיבה ביקורתית. יש פדגוגים שיבחרו כך ויש כאלו שיבחרו כך, והכול בהתאם לאמונתם החינוכית.

נסכם: העיקרון החינוכי הוא לייצר אקולוגיה שמתאימה למטרות החינוכיות. תנאים פיסיים נפשיים ורעיוניים שתומכים במהלכים הפדגוגים שמבקש לקיים איש החינוך.

פיתוי היא טכניקה, ואם מחנך חושב שהיא תתמוך באקולוגיה שהוא מבקש לייצר הוא ירצה לנקוט אותה. אישית, כאיש חינוך, אני אשתמש בטכניקה הזו פחות כי לרוב היא תייצר אקולוגיה של יחסי שליטה ביני לבין התלמידים. זו טכניקה שתומכת ונתמכת בהיעדר בחירה של תלמידים ואינה מקדמת יצירת חוט שדרה ומצפן פנימי. זו טכניקה שבה אני הנמען ולא התלמיד, כי לעולם המפתה מעוניין להשיג לעצמו דבר באופן מניפולטיבי כך שהפֶּתי שמולו אף לא יבין מה כאן נעשה. פיתוי זו טכניקה שבה משתמשים מורים במצוקה, כאשר האקולוגיה שבה הם פועלים היא אקולוגיה של אדישות, חוסר עניין לתלמידים, פעולה מתוך מניע חיצוני, מרחב שיפוטי ולרוב תחרותי ומסרס, ובעיקר מרחב של יחסי שליטה חזקים בין מורים לתלמידים. הם רוצים להשיג עניין בתווך שלא מעודד עניין ואין בו חיבור של התלמידים למעשה החינוכי, הם רוצים להשיג מעורבות במקום שבו הלימוד נשען על ציות ומילוי משימות חיצוניות, הם רוצים להשיג חיבור רגשי במקום שבו אין אותנטיות. הצעתי כמובן תהיה שנו את האקולוגיה והניחו לטכניקה. בנו תנאים שתומכים באידיאולוגיה החינוכית וכך לא תידרשו לפתות איש וילד כי יש בכל אחד אש פנימית וחכמה וסקרנות וייחוד שכמהים לפרוץ.

למה כדאי לשים לב בפיתוי?

מפתה לפתות, אך חשוב לשים לב לדרך ולעוצמה שמופעלים בהקשר זה. למה כדאי לשים לב כדי שהפיתוי לא ירחיק לכת? 

הנה כמה שאלות שחשוב לשאול לגבי פיתוי:

  • באיזו מידה הפיתוי יוצר סף גירוי גבוה וציפיות מופרזות? יש לי חידה ממש מאתגרת, סרטון מרתק או משחק משגע. כל אחד מהם יפתח את השיעור וללא ספק ילהיב את התלמידים (גם אני ממש נרגשת ומתלהבת מזה). התלמידים משתפים פעולה, מסתקרנים ורוצים עוד. ואז, מה על ההמשך? האם השיעור ימשיך באווירה, בהתרגשות, באתגר או של הפיתוי או שאחרי האטרקציה נחזור ללמד באופן "אפרורי ומשמים"?  הציפיות שנוצרו אצל התלמידים היו כל כך גבוהות שאחר כך כל דבר נראה חיוור ומשעמם, אטי ומאכזב. כדאי לחשוב על היכולת שלנו כמורים להחזיק את רמת העניין לאורך כל השיעור.
  • עד כמה הפיתוי קשור לנושא או למיומנות הנלמדים? פיתוי שאינו קשור לנושא או למיומנות הנלמדים לא יקדם את הלמידה ואף עלול לבלבל כשעוברים ללב הנושא הנלמד. כמו כן, פיתוי שאינו קשור ללב הנושא הנלמד עלול להפוך לבזבוז זמן כיוון שהוא אינו מקדם את ההבנה ומשאיר פחות זמן ותשומת לב ללמידה והבנת הנושא. 
  • מה העיקר - הפיתוי או הלמידה הנובעת/קשורה לו? יש לשים לב לא להתפתות ולהפוך את הפיתוי לעיקר השיעור, הן מבחינת הזמן והן מבחינת תשומת הלב שהדבר דורש מהתלמידים. כדאי לשים לב שכשאנו עובדים על תוכן השיעור הם לא יעסקו עדיין בפתרון החידה או בפרשנות הדוגמה המרתקת שהעלינו בתחילת השיעור.
  • באיזו מידה הפיתוי תואם את התרבות או הערכים של הלומדים? בדיחה או משל על נושאים שאינם מוכרים ללומדים; שפה שאינה מוכרת, מובנת או מקובלת בחברת הלומדים; סרטונים שבהם מוצגות אינטראקציות זרות לחברה (כמו פרובוקטיביות מינית או ביגוד מינימלי) או פעילות הדורשת יצירת קשר פיזי בניגוד למקובל (בחברה דתית למשל),  עלולים לעורר התנגדות או התרגשות שיפריעו לאחר מכן לעבודה על התכנים והנושאים שלהם מוקדש השיעור. הכרת הנמענים גם ברבדים תרבותיים-חברתיים עמוקים יותר היא הכרח. אם מחליטים לעשות שימוש מכוון בפיתוי שעלול להיות פרובוקטיבי מדי, יש לתכנן מראש איך לתווך זאת בדרך בונה ומתאימה לקבוצה. 

הפיתוי ועקרונות אחרים

כלים, שגרות ו"שאר ירקות" לפיתוי

No Image

SCAMPER

SCAMPER היא מילה מלאכותית המורכבת מראשי התיבות של שמונה שינויים (מניפולציות) שונים. זהו כלי להסתעפות חשיבה היכול לשמש בשלב מציאת רעיונות בהקשרים שונים וכן כדי לגרות את הדימיון, לראת דברים מזווית אחרת ולעורר שאלות ותהיות.  

מורה המבקשת לייצר פיתויים יכולה להשתמש באחד או יותר מהמניפולציות המוצעות כדי לעורר תהיות, פליאה, הפתעה, לאפשר התבוננות אחרת וכן הלאה. השימוש בכלי SCAMPER (באופן ויזואלי או תיאורי אחר) יכול לערער את התפיסה הקיימת לגבי נושא מסוים בקרב הלומדים.

No Image

כרטיס כניסה לכיתה

כיצד מייצרים פיתוי שאינו בגדר שעשע ריק או "דבר מתיקה", אלא חלק ממהלך מובנה שיסקרן, יעבוד, ימשוך, יאתגר, ייצור זיקה, ויעורר את החשיבה של הלומדים? משתפת קרן רוזין, מנחה פדגוגית ברשת בתי הספר השש-שנתיים ברנקו וייס ומורה לספרות בבית הספר ברנקו וייס איתן: "אחת הטכניקות שבהן אני אוהבת לעשות שימוש הוא כרטיס כניסה לשיעור. כרטיס כניסה לשיעור הוא מהלך שנחשפתי אליו לפני כשלוש שנים, אימצתי באדיקות ואני עושה בו שימוש בתחילת כל שיעור.

"בכל תחילת שיעור אני שואלת את התלמידים שאלה שהיא לב-לבה של הלמידה בשיעור זה. זו איננה שאלת ידע, אלא שאלת מחשבה. לדוגמה: "מה עדיף - טובת הפרט או טובת הכלל?" "מהו אושר?" "מי האסיר ולמי החירות?" "מה עדיף - יופי או חכמה?" וכך הלאה.

"מבלי משים, התלמידים עסוקים בחשיבה כבר מן הרגע הראשון של השיעור, כל אחד יכול לחשוב ולענות על שאלות אלו, והן משמשות גריין לכניסה לשיעור, נושא שבהיבטים שלו נעסוק בשיעור.

"אז מה הפיתוי כאן? הפיתוי הוא הדחף, הרצון להיכנס לשיעור ולחקור את נושאו. הפיתוי מייצר חוויה אינטלקטואלית, במקרה זה, אניגמה שהשיעור אמור לחשוף, וכך כרטיס כניסה לשיעור משמש, בעזרת השאלות והמשימות הנכונות, לפיתוי ולמתודה בעת ובעונה אחת".

No Image

רואה, חושב/ת, שואל/ת

שגרת חשיבה להתבוננות מעמיקה בדברים ולגילוי או שימת לב לפרטים קטנים, מיוחדים, מסקרנים או לא ברורים מאליהם. השגרה מזמנת התבוננויות זהירות ופרשנויות מושכלות. השלב המזמן שאילה יכול להפתיע ולעורר פליאה ועניין בדבר.

No Image

התמקדות - Zoom In

שגרת החשיבה התמקדות - Zoom In יכולה לעורר פליאה ותהייה בעקבות התבוננות בדבר מסוים מנקודות מבט לא רגילות או בהתמקדות חדה בדבר מסוים. פליאה ותהייה אלו והרחבת הזום יכולות להוביל לפרשנויות שונות לדבר שבו מתבוננים.

No Image

יצירת עניין

מיזוג ההוראה בלמידה היא גישה פדגוגית הגורסת שאפשר לטפח את החשיבה יחד עם הוראת תחומי התוכן. בגישה זו מלמדים מיומנויות או תהליכי חשיבה שונים. הלמידה מתקיימת בתחומי הדעת שונים תוך שימוש במיומנויות חשיבה המתאימות לתכנים הרלוונטיים. המיומנויות השונות הן למעשה ביצועי הבנה המקדמים את הבנת התוכן הנלמד.

הגישה מציעה תבנית שיעור קבועה הכוללת ארבעה רכיבים: (1) יצירת עניין (2) חשיבה פעילה (3) חשיבה על חשיבה (4) יישום והעברה. החלק יצירת עניין הוא בעצם סוג של פיתוי ללמידה. הנה עוד על יצירת עניין בשיעור: הנה עוד מידע על הרכיב יצירת עניין בשיעור.

להרחבת הדעת

להתעורר, להתנער, להתקדם, לדעת, לחשוב, לפעול - על ארוס ולמידה

"הארוס הוא אותו מניע פנימי לפעילות, תחושה נעדרת מקור של חוסר שאדם נכסף למלאו. 'עוני', אמו של ארוס, הוא התשוקה שדוחקת באדם להתעורר, להתנער, להתקדם, לדעת, לחשוב, לפעול. ארוס אינו מושא התשוקה, אלא התשוקה עצמה - הוא דוחף את האדם אל המושא. אל הדעת המסוימת, אל אובייקט ההכרה, אבל עצם העניין אינו המושא כי אם התשוקה אליו. ברגע שהצורך מספק, ממשמש ובא הצורך הבא, תשוקה חדשה אל אובייקט שהוא נעלה יותר מקודמו. הארוס, במובן זה, הוא כוח מתמיד שחייב להיות בעל עוצמה מספקת שתוכל לנתץ שביעות רצון שאננה או תחושת ידיעה חתומה. כשארוס פועל יש התרחשות, יש למידה, יש חשיבה". כך גורס ד"ר בועז צבר במאמרו שראה אור בהד החינוך (אוקטובר 2010).

למידה מערבת - השראה, הנעה, שביית-לב

(Learning Engagement: Inspire, Motivate, Captivate)

 

מעורבות תלמידים: תלמידים שותפים בלמידתם

(Student Engagement: Students as Partners in their Learning)

האנטומיה של מעורבות תלמידים

מעורבות תלמידים נתפסת לעתים כמו "הגביע הקדוש" של החינוך. התלמידים רוצים להיות מעורבים והמורים נהנים לראות את תלמידיהם נרגשים מהשיעור שהם הכינו. מעורבות נראית הלך רוח שברירי, שקשה להוכיח ובלתי אפשרי למדוד. ועדיין, מורים ותלמידים מכירים את התחושה של להיות מעורב באמת. זה ממריץ כשזה קורה! נשאלת השאלה: "האם מורים יכולים להביא למעורבות?" האם ניתן לתכנן שיעור מפתה באופן מכוון? (מתוך האתר EducationalImpact ספקי תוכן אינטרנטי לכל אנשי החינוך)



פיתוי והנעת תלמידים

מתוך האתר: [Professional Learning Platform [PLP - אתר המציג גישה מקיפה וכוללת לתמיכה בלמידה מקצועית ואישית לכל אנשי חינוך.

פיתוי תלמידים חינוך מיוחד בלמידת אנגלית

מיכל איז'ק, מורה ותיקה ויצירתית לאנגלית בבית הספר לחינוך מיוחד ברנקו וייס אלון בקיבוץ אלונים, "תופרת" לכל תלמיד ותלמידה את "החליפה" המתאימה לו, ולכל כיתה היא מוצאת את המפתח המפתה ביותר. מיכל תזמן משחק או תתן לכל ילד טקסט אישי, בו כל ילד מקבל סיםור שלו, בו מופיעים פרטים אישיים שהילד יכול להזדהות איתם.

...

איך לפתות תלמידים תת-משיגים

How to Engage Underperforming Students

בבית הספר בצפון קרולינה משקיעים רבות בהכשרה מקצועית של המורים שתחזק מעורבות תלמידים תת-משיגים. לתפיסתם, למידה פעילה היא הדרך המתאימה ביותר לכך. ארבעה מאפיינים להוראה-למידה כזו:

  • 1. שאלה מהותית
  • 2. אסטרטגיות מפעילות
  • 3. הרצה מוגבלת
  • 4. מארגנים גרפיים

למידה מתחילה במעורבות: טבלת הלמידה של שולמן

טבלת הלמידה של שולמן (עמ' 52) היא טקסונומיה המציעה את הטענה הבאה: למידה מתחילה במעורבות (engagement), וזו בתורה מוליכה אל ידע והבנה. ... 

הפריט הראשון ברשימה, מעורבות, הוא אחד ההיבטים המעניינים והחשובים ביותר בלמידה. בעבר לא הוקדשו לו תשומת לב מספקת, אבל ההשכלה הגבוהה ממוקדת היום הרבה יותר ב"למידה פעילה" ובראיות למעורבות התלמידים בחוויות חינוכיות ראויות. ואמנם בשנים האחרונות אחד הכלים שזכו למרב תשומת הלב בארה"ב היה הסקר הארצי בנושא מעורבות תלמידים (NSSE) – תוצר נוסף של עבודתו של ראס אג'רטון, אשר נועד למדוד את רמת המעורבות של הסטודנטים בלמידה ולשמש תרופת נגד לדירוגם של מוסדות על פי מוניטין, דירוג המעורר אצל רבים מאתנו כעס גדול.

טיעון של מתכנני NSSE הוא שסקירת מעורבות הסטודנטים יכול לשמש תחליף מקורב לבדיקת למידתם, הבנתם ומידת המחויבויות שיפגינו לאחר סיום הלימודים - משתנים שקשה למדוד ישירות (מדידתם אפשרית אולי במרחק עשרים שנה). אבל, כאמור, פרופסור לי שולמן טוען כי המעורבות איננה מדד חלופי גרידא, אלא ביכולתה לשמש מטרה לעצמה. ... המעורבות במובן זה אינה רק אמת-מידה להצלחת הלמידה, אלא יעד חינוכי יסודי.
(מתוך פורטל מס"ע, מכון מופת)

כמה טיפים מעשיים ליצירת תרבות של הוראה מפעילה ומערבת

להיות מעורב, פירושו לחוות רגשות של התעוררות, סקרנות ועניין, חוויות של התפעמות, של דחף עז ורצון להתמודד עם אתגר אינטלקטואלי, פיזי, חברתי או אחר. מעורבות אחרת אך לא פחות חשובה הינה הכרה בחשיבות ובערך של הלמידה והתוכן בהם מעורבים. אמנון גלסנר נותר בזמן חינוך כמה טיפים איך יוצרים תרבות של הוראה מפעילה ומערבת.

פיתויים מהסרטים

המורה שהצליחה להגיע אל תלמידים שכולם הרימו ידיים מהם, המורה שהצליחה להציל את תלמידיה מבורות, מהרחוב? הקולנוע עשיר בסיפורים העוסקים בחינוך, בהוראה וביחסים משמעותיים בין אנשי חינוך לתלמידיהם. לא פעם הסוד הוא יצירת עניין ופיתוי מקוריים. הנה כמה דוגמאות מהסרטים. 

סוג: עשייה במכון קהל יעד: מנהלים נושאים: פיתוח מקצועי
האנשים שלנו
עירית וולפגור - מנהלת הפיתוח והמחקר ביחידת התוכן
עירית וולפגור
ד"ר שמעון אזולאי - פיתוח, יחידת התוכן
שמעון אזולאי
עוד על הנושא
מיזוג החשיבה בלמידה - חוברת 1
סוג: ספרות קהל יעד: תלמידים נושאים: תצפית
ספרים
למידה נראית למורים
סוג: ספרות קהל יעד: תלמידים נושאים: פדגוגיה
ספרים