עיקרון הפיתוי – יש עוד דעה …

No Image

במקום פיתוי - אקולוגיה ותנאים

ברק ברבי

עיקרון חינוכי מנוסח מתוך אידיאולוגיה חינוכית ולכן לא ניתן לשפוט אותו אלא להתחבר אליו, או שלא. אישית אני לא משתמש בעבודתי בטכניקת הפיתוי ותחת זאת יש באמתחתי עיקרון מנחה אחר שעוסק בתנאים שבהם פועלים אנשי חינוך ותלמידים, עיקרון שעניינו האקולוגיה החינוכית.

האקולוגיה החינוכית היא מכלול התנאים הפיסיים, הנפשיים, הרעיוניים, המניעים והמעכבים את התהליכים החינוכיים. לדוגמה, משימה מאתגרת אך לא מייאשת מייצרת תנאים אופטימליים לפעולת חקר ולמידה. דוגמה נוספת היא מרחב למידה שבו יש סגנונות שונים של ריהוט: שולחנות עגולים, כיסאות גבוהים עם דלפק ועליו מחשבים, שטיחים, ספות, פינות למידה אינטימיות, מרחבים תחת כיפת השמיים, קירות מרובי לוחות שמאפשרים ביטוי עצמי. מרחב למידה כמתואר מייצר אקולוגיה שתומכת בדיפרנציאליות בחינוך, תומכת גם בהתאמה של תנאי למידה והוראה שונים לכל אדם, ובמתן בחירה ויכולת להתנסות בזמנים שונים, בתנאים שונים.

האקולוגיה המתאימה לאידיאולוגיה החינוכית שלנו היא מושא עקרוני למחשבתו של הפדגוג. לדוגמה, בטירונות צבאית עמידה בשורות שמעמעמת את הזהות האישית בהחלט תואמת למטרות החינוכיות באותה מסגרת. באקולוגיה, פרט לתנאים הפיסיים, אנו כוללים את התנאים הנפשיים. לדוגמה, יצירת מרחב לא שיפוטי בכיתה מאפשרת פעולת מחקר ולמידה ללא חשש מכישלון, שהוא אבן יסוד בתהליכי התפתחות. מוגנות פיסית שבה מורים ותלמידים לא מאוימים, מאפשרת העזה, ביטוי עצמי ונראות.

אקולוגיה נבנית גם מאופן האינטראקציה בין מורים לתלמידים. מורה ששואל שאלה גדולה ופורייה מזמן לתלמידיו אפשרות לחשיבה, ליצירת הקשר, למיסוד הבנה ולניסיונות פרשניים. מורה שמרצה לתלמידיו ללא שאלות מייצר אקולוגיה של הסתגלות, של ציות ושל קבלה ללא חשיבה ביקורתית. יש פדגוגים שיבחרו כך ויש כאלו שיבחרו כך, והכול בהתאם לאמונתם החינוכית.

נסכם: העיקרון החינוכי הוא לייצר אקולוגיה שמתאימה למטרות החינוכיות. תנאים פיסיים נפשיים ורעיוניים שתומכים במהלכים הפדגוגים שמבקש לקיים איש החינוך.

No Image

פיתוי היא טכניקה, ואם מחנך חושב שהיא תתמוך באקולוגיה שהוא מבקש לייצר הוא ירצה לנקוט אותה. אישית, כאיש חינוך, אני אשתמש בטכניקה הזו פחות כי לרוב היא תייצר אקולוגיה של יחסי שליטה ביני לבין התלמידים. זו טכניקה שתומכת ונתמכת בהיעדר בחירה של תלמידים ואינה מקדמת יצירת חוט שדרה ומצפן פנימי. זו טכניקה שבה אני הנמען ולא התלמיד, כי לעולם המפתה מעוניין להשיג לעצמו דבר באופן מניפולטיבי כך שהפֶּתי שמולו אף לא יבין מה כאן נעשה. פיתוי זו טכניקה שבה משתמשים מורים במצוקה, כאשר האקולוגיה שבה הם פועלים היא אקולוגיה של אדישות, חוסר עניין לתלמידים, פעולה מתוך מניע חיצוני, מרחב שיפוטי ולרוב תחרותי ומסרס, ובעיקר מרחב של יחסי שליטה חזקים בין מורים לתלמידים. הם רוצים להשיג עניין בתווך שלא מעודד עניין ואין בו חיבור של התלמידים למעשה החינוכי, הם רוצים להשיג מעורבות במקום שבו הלימוד נשען על ציות ומילוי משימות חיצוניות, הם רוצים להשיג חיבור רגשי במקום שבו אין אותנטיות. הצעתי כמובן תהיה שנו את האקולוגיה והניחו לטכניקה. בנו תנאים שתומכים באידיאולוגיה החינוכית וכך לא תידרשו לפתות איש וילד כי יש בכל אחד אש פנימית וחכמה וסקרנות וייחוד שכמהים לפרוץ.

קהל יעד: מורים נושאים: יצירת עניין