עיקרון הפומביות

פומביות

מתוך: "תשעה עקרונות פדגוגיים להוראה משמעותית"

 

בעולם הממשי, העולם שבו הלמידה איננה נעשית באופן פורמלי אלא בהקשרים שונים ומגוונים, אדם לומד את עצמו ואת הידע שברשותו מתוך דיאלוג וביטוי עצמי בעולם ובקהילה. כך, למשל, את השפה אנו לומדים תוך כדי תהליך מתמיד של ביטוי עצמי והתנסות במרחב הפומבי. אנו לומדים מילה, אך העיקר שבה אינו הנוכחות שלה בתודעה הפרטית שלנו, אלא אופן השימוש בה. אנו אוחזים בה היטב כאשר אנו מקבלים עדות להצלחה שלה במגוון של הקשרים פומביים וחברתיים, ומשכללים אותה לאור ההצלחות והכישלונות של השימוש בה. כך אנו גם לומדים ומתפתחים לגבי שאר היכולות והכישרונות שלנו. "המצחיקן" מתפתח מפני שהוא משכלל את יכולתו להצחיק את החבר'ה במגוון של הקשרים חברתיים, "הווכחן" מתפתח בגלל יכולתו להתיש את חבריו בשכלול אינסופי של יכולת הטיעון שלו. בדרך זו אנו מפתחים את הזהות הייחודית לנו ואת דרכיה המגוונות להשתמש בידע ולצמוח באמצעותו. הדבר בולט בעֹצמה ברשתות החברתיות השונות, שהם עניין פומבי ממהותו. שם עשויה להתעצב דמותו של הפרט, לצד ידיעותיו ומגבלותיו, כתוצאה מהערכה/ביקורת/דיון ודיאלוג. הרשתות החברתיות מהוות שיקוף של הדרך שבה אנו לומדים ואשר בה אנו מעצבים את דמותנו באמצעות ועם ידע ממגוון תחומים שונים. 

אך הלמידה הפורמלית חסרה את הממד הזה כמעט לחלוטין. התלמיד יושב בקהילת תלמידים, אך בפועל הוא כמעט לא משתמש בה ולא נוכח בה מן ההיבט הלימודי. מרבית הזמן, תהליך הלמידה הוא פרטי, הוא מתרחש בתודעת התלמיד בלבד. הלמידה כמעט שאינה נוכחת בתהליך היווצרותה, אלא רק בתוצריה הסופיים. בדרך כלל אופי התוצר איננו מבטא את זהות התלמידים, אך, חמור מכך, הוא איננו חשוף למרחב הפומבי בהקשרים שונים, אלא רק לנקודת מבט אחת ויחידה – זו של המורה. מן ההיבט הפדגוגי ומן ההיבט של תחומי הדעת, הכיתה היא אוסף של פרטים בלבד.

No Image

חשוב לומר, ללמידה הפרטית, האינטימית ונטולת הפומביות יש משקל והיא עשויה להשיג חלק ממטרותיה. היא ביטוי של ציר למידה שעיקרו ההתקדמות של התלמיד ביחס לעצמו וביחס למה שהוא יודע. לצרכיה, ניתן להסתפק בדרך כלל במתן משוב. אך למידה זו מוגבלת ואיננה תופסת את מגוון מרכיביה של הלמידה וההתפתחות הפדגוגית. הפומביות מהווה התפתחות של הידע ביחס לקהילה שבה אנו נמצאים והדרך שבה הקהילה הזו תופסת את הידע. כאן בא לידי ביטוי המובן הייחודי שאני מעניק לידע ביחס לקהילה ותרומתי הייחודית לעיצוב הידע והתקדמותו. זהו מרחב שאליו אני יכול להתפתח. בעוד שמשוב יכול להינתן ב"אחד על אחד", התנאי לפומביות היא נוכחותו של קהל.

יצירת הפומביות יכולה להיעשות על ידי המורה בדרכים שונות ויש לה השפעה על המעטפת הפדגוגית כולה. היא עשויה לבוא לידי ביטוי בפעולות פדגוגיות פשוטות ויומיומיות: נוכחות ממשית לתשובות התלמידים, דיון, שיח דיאלוגי, שימוש נכון בלוח כחלק מיצירת הקהילה הלומדת ומתן הזדמנות מתמדת להצגה פומבית של תהליך החשיבה והלמידה. והיא עשויה להתבטא בהצגה פומבית מתוכננת ומודעת של תוצרים אותנטיים של התלמידים במרחב הכיתה, בית הספר ואף מחוצה לו - פרסום סיפורים של תלמידים והזדמנות לקריאתם, כתיבת מאמרים ויצירת בימות פרסום שלהם ופרויקטים שיש להם פוטנציאל לנוכחות מחוץ למרחב הפדגוגי השגרתי.

בכיתה, נבקש להרחיב את נקודת המבט לתוצרי התלמיד מן המורה לקהילת התלמידים כולה (וכאן נעוץ ההבדל בין הפומביות ובין המשוב), ומחוץ לכיתה נבקש ליצור עבור התלמידים נקודות מבט שונות ומגוונות: תלמידים מכיתות אחרות, מורים נוספים, הורים, הקהילה שבחיקה שוכן בית הספר, ולעתים, אפילו הזירה הציבורית הארצית. בתמצית, עקרון הפומביות מבקש ליזום שורה של פעולות שמטרתן הגדלת הנראות של התלמיד במרחבים פומביים שונים, על סמך עשייתו הפדגוגית הייחודית וההדהוד שלה במרחבים אלו. 

אך הפומביות יכולה להיות מסוכנת. יש בה מידה מרובה של חשיפה ויציאה מן המרחב האינטימי והמוגן. בעולם הממשי, אין לנו שליטה על הדהוד הפומביות של תוצרינו. אנו יכולים לכתוב ספר ולספוג קיתונות של בוז ולגלוג. בכיתה, לעומת זאת, עלינו ליצור מרחב פומבי מוגן ומבוקר. החל מן הביקורות והתגובות שעשויות להיות בלתי נעימות, ועד לממד התחרותי שיכול ליצור מוטיבציה אך גם לשתק ולהרתיע.

יצירת הפומביות יכולה להיעשות על ידי המורה בדרכים שונות ויש לה השפעה על המעטפת הפדגוגית כולה

הפומביות איננה רק הזדמנות ללמידה משמעותית אלא הזדמנות ליצירת משמעות של התלמיד. במובן זה דרכו של התלמיד אינה שונה מדרכו של האדם ליצור משמעות לחייו. המשמעות אשר נוצרת מהדהוד של תוצריו ועקבותיו הייחודים בעולם. כשם שהאדם מבקש לשבור את שקיפותו במרחב הציבורי, כך התלמיד מבקש לשבור את השקיפות שלו במרחב הכיתה ובית הספר. הפומביות הפדגוגית היא הזדמנות לנראות. במקביל, יצירת המרחב הפומבי ומעורבות התלמיד במרחב הפומבי מייצרת עבורו מחויבות לקהילה ומגדילה את תחושת השייכות שלו לקהילה זו.  

עוד על עיקרון הפומביות - בחודש מרץ 

סוג: חומר רקע ומידע קהל יעד: מנהלים נושאים: פדגוגיה