הרחבה לעיקרון הפומביות 1

בהוראה משמעותית המורה מיייצרת פעולות במרחב הכיתתי הציבורי שבו התלמידים מתכתבים עם הידע באופן פומבי

מהו עיקרון הפומביות?

 

ניבה ברדה ראש תחום פדגוגיה מבוססת כתיבה מובילה ומפתחת את התחום עם צוות של מנחים בכל הארץ. בתחום זה פיתחו ניבה וצוותה תכניות להעצמה ולפיתוח מסוגלות אוריינית בקרב תלמידים דרך כתיבה.

במהלך 20 שנותיה במכון ניבה ריכזה, לימדה והנחתה תלמידים ומורים בנושאים מגוונים של טיפוח החשחיבה והלמידה במסגרות שונות - מרכז מנהיגות, למידה וחשיבה (מל"ח) בשכונת מוסררה בירושלים, חט"ב בברנקו וייס בית שמש, רכזת פדגוגית ומורה בבי"ס התיכון האתגרי ברמלה במשך שלוש שנים, לאחר מכן הייתה מורה, מחנכת, רכזת מקצוע, רכזת שכבה ומנחה בחטיבת הביניים ברנקו וייס ע"ש הרצוג בבית חשמונאי במשך 5 שנים.

 

 

עיקרון הפומביות

מתוך: "תשעה עקרונות פדגוגיים להוראה משמעותית"

בעולם הממשי, העולם שבו הלמידה איננה נעשית באופן פורמלי אלא בהקשרים שונים ומגוונים, אדם לומד את עצמו ואת הידע שברשותו מתוך דיאלוג וביטוי עצמי בעולם ובקהילה. כך, למשל, את השפה אנו לומדים תוך כדי תהליך מתמיד של ביטוי עצמי והתנסות במרחב הפומבי. אנו לומדים מילה, אך העיקר שבה אינו הנוכחות שלה בתודעה הפרטית שלנו, אלא אופן השימוש בה. אנו אוחזים בה היטב כאשר אנו מקבלים עדות להצלחה שלה במגוון של הקשרים פומביים וחברתיים, ומשכללים אותה לאור ההצלחות והכישלונות של השימוש בה. כך אנו גם לומדים ומתפתחים לגבי שאר היכולות והכישרונות שלנו. "המצחיקן" מתפתח מפני שהוא משכלל את יכולתו להצחיק את החבר'ה במגוון של הקשרים חברתיים, "הווכחן" מתפתח בגלל יכולתו להתיש את חבריו בשכלול אינסופי של יכולת הטיעון שלו. בדרך זו אנו מפתחים את הזהות הייחודית לנו ואת דרכיה המגוונות להשתמש בידע ולצמוח באמצעותו. הדבר בולט בעֹצמה ברשתות החברתיות השונות, שהם עניין פומבי ממהותו. שם עשויה להתעצב דמותו של הפרט, לצד ידיעותיו ומגבלותיו, כתוצאה מהערכה/ביקורת/דיון ודיאלוג. הרשתות החברתיות מהוות שיקוף של הדרך שבה אנו לומדים ואשר בה אנו מעצבים את דמותנו באמצעות ועם ידע ממגוון תחומים שונים. 

אך הלמידה הפורמלית חסרה את הממד הזה כמעט לחלוטין. התלמיד יושב בקהילת תלמידים, אך בפועל הוא כמעט לא משתמש בה ולא נוכח בה מן ההיבט הלימודי. מרבית הזמן, תהליך הלמידה הוא פרטי, הוא מתרחש בתודעת התלמיד בלבד. הלמידה כמעט שאינה נוכחת בתהליך היווצרותה, אלא רק בתוצריה הסופיים. בדרך כלל אופי התוצר איננו מבטא את זהות התלמידים, אך, חמור מכך, הוא איננו חשוף למרחב הפומבי בהקשרים שונים, אלא רק לנקודת מבט אחת ויחידה – זו של המורה. מן ההיבט הפדגוגי ומן ההיבט של תחומי הדעת, הכיתה היא אוסף של פרטים בלבד.

הפומביות מהווה התפתחות של הידע ביחס לקהילה שבה אנו נמצאים והדרך שבה הקהילה הזו תופסת את הידע

חשוב לומר, ללמידה הפרטית, האינטימית ונטולת הפומביות יש משקל והיא עשויה להשיג חלק ממטרותיה. היא ביטוי של ציר למידה שעיקרו ההתקדמות של התלמיד ביחס לעצמו וביחס למה שהוא יודע. לצרכיה, ניתן להסתפק בדרך כלל במתן משוב. אך למידה זו מוגבלת ואיננה תופסת את מגוון מרכיביה של הלמידה וההתפתחות הפדגוגית. הפומביות מהווה התפתחות של הידע ביחס לקהילה שבה אנו נמצאים והדרך שבה הקהילה הזו תופסת את הידע. כאן בא לידי ביטוי המובן הייחודי שאני מעניק לידע ביחס לקהילה ותרומתי הייחודית לעיצוב הידע והתקדמותו. זהו מרחב שאליו אני יכול להתפתח. בעוד שמשוב יכול להינתן ב"אחד על אחד", התנאי לפומביות היא נוכחותו של קהל.

יצירת הפומביות יכולה להיעשות על ידי המורה בדרכים שונות ויש לה השפעה על המעטפת הפדגוגית כולה. היא עשויה לבוא לידי ביטוי בפעולות פדגוגיות פשוטות ויומיומיות: נוכחות ממשית לתשובות התלמידים, דיון, שיח דיאלוגי, שימוש נכון בלוח כחלק מיצירת הקהילה הלומדת ומתן הזדמנות מתמדת להצגה פומבית של תהליך החשיבה והלמידה. והיא עשויה להתבטא בהצגה פומבית מתוכננת ומודעת של תוצרים אותנטיים של התלמידים במרחב הכיתה, בית הספר ואף מחוצה לו - פרסום סיפורים של תלמידים והזדמנות לקריאתם, כתיבת מאמרים ויצירת בימות פרסום שלהם ופרויקטים שיש להם פוטנציאל לנוכחות מחוץ למרחב הפדגוגי השגרתי.

בכיתה, נבקש להרחיב את נקודת המבט לתוצרי התלמיד מן המורה לקהילת התלמידים כולה (וכאן נעוץ ההבדל בין הפומביות ובין המשוב), ומחוץ לכיתה נבקש ליצור עבור התלמידים נקודות מבט שונות ומגוונות: תלמידים מכיתות אחרות, מורים נוספים, הורים, הקהילה שבחיקה שוכן בית הספר, ולעתים, אפילו הזירה הציבורית הארצית. בתמצית, עקרון הפומביות מבקש ליזום שורה של פעולות שמטרתן הגדלת הנראות של התלמיד במרחבים פומביים שונים, על סמך עשייתו הפדגוגית הייחודית וההדהוד שלה במרחבים אלו. 

אך הפומביות יכולה להיות מסוכנת. יש בה מידה מרובה של חשיפה ויציאה מן המרחב האינטימי והמוגן. בעולם הממשי, אין לנו שליטה על הדהוד הפומביות של תוצרינו. אנו יכולים לכתוב ספר ולספוג קיתונות של בוז ולגלוג. בכיתה, לעומת זאת, עלינו ליצור מרחב פומבי מוגן ומבוקר. החל מן הביקורות והתגובות שעשויות להיות בלתי נעימות, ועד לממד התחרותי שיכול ליצור מוטיבציה אך גם לשתק ולהרתיע.

No Image

הפומביות איננה רק הזדמנות ללמידה משמעותית אלא הזדמנות ליצירת משמעות של התלמיד. במובן זה דרכו של התלמיד אינה שונה מדרכו של האדם ליצור משמעות לחייו. המשמעות אשר נוצרת מהדהוד של תוצריו ועקבותיו הייחודים בעולם. כשם שהאדם מבקש לשבור את שקיפותו במרחב הציבורי, כך התלמיד מבקש לשבור את השקיפות שלו במרחב הכיתה ובית הספר. הפומביות הפדגוגית היא הזדמנות לנראות. במקביל, יצירת המרחב הפומבי ומעורבות התלמיד במרחב הפומבי מייצרת עבורו מחויבות לקהילה ומגדילה את תחושת השייכות שלו לקהילה זו.  

מה זה תורם לתהליך החינוכי?

הפומביות מבקשת ליצור עבור התלמידים נקודות מבט שונות ומגוונות לתהליכים ולתוצרים שלהם

ביסוס זהות

התחושה של "רואים אותי" היא קודם כל חשובה בזיקה בין תלמיד למורה. אבל, הזיקה החברתית מחוללת תאוצה הרבה יותר גדולה. כאשר מה שעשיתי יוצר הדהוד בקהילה הרחבה יותר מאשר רק בין חבריי לכיתה או משפחתי, ההדהוד הזה יוצר משהו שיכול מאוד להצמיח את זהות הלומד האומר לעצמו: "אני עושה משהו טוב בעולם".

חשיפת תפיסות נאיביות

מתן פומבי לחשיבה ולידע מזמנת חשיפתן של התפיסות בהן אוחזים התלמידים - לא רק התלמיד שמציג את דעתו או עבודתו אלא גם של הלומדים האחרים המביעים את דעתם, שואלים ומקיימים אינטראקציה ביניהם בעקבות הדברים שהוצגו.

יצירת אירועים בהם הלומדים מבטאים בפומבי את תפיסותיהם בתחילתו של לימוד נושא יכולה לתת לורה תמונה מהימנה יותר של מקום הלומדים ולהתאים את מהלך ההוראה אליהם. סיכום ויצירת הזדמנות פומבית לחשיםת התפיסות בסיום לימוד הנושא יכולה להוות סיכום ושיקוף של הנלמד ושל השינויים שחלו בתפיסות הלומדים.

חיבור משמעותי ללמידה (בזכות אותנטיות)

 

מה חושב הנוער של היום? - דוגמה לתכנית בה הפומביות מהווה במה לביטוי חשיבה עצמית

עיקרון הפומביות משמעו להוציא החוצה ולחלוק את המחשבות, הדעות והתהליכים הקורים בראשנו. ניתן לעושת זאת בדרכים שונות ובעזרת אינטליגנציות שונות. השימוש במילים - בעל פה ובכתב, הוא עדיין דרך נפוצה, זמינה ומוכרת לרבים, אך לא רבים חשים די ביטחון  או שהם בעלי יכולת לעשות זאת. 

התכנית מה חושב הנוער של היום?! היא אחת מהתכניות בתחום פדגוגיה מבוססת כתיבה במסגרתה עובדים עם תלמידי בתי הספר האתגריים ובכיתות שח"ר על כתיבה. הנחת היסוד של התכנית היא שתלמידים מוחלשים אינם סובלים מליקויי שפה או קוגניציה אינהרנטיים, המבדילים אותם מאוכלוסיית התלמידים הכללית. יש להם יכולות לשוניות, ידע-עולם ותחומי עניין מגוונים, גם אם אינם בהכרח כאלה הזוכים ללגיטימציה ולהערכה בבית הספר. לפיכך, הפערים בהישגיהם במבחנים סטנדרטים, כגון בחינות המיצ"ב והבגרות, נובעים בעיקר מחוסר ניסיון מספיק בשימוש בשיח המאפיין את התרבות הבית-ספרית, מתחושת מסוגלות נמוכה בנוגע לשימוש בשיח זה וממיעוט התנסויות בדיאלוג בין השיח הבית-ספרי לבין עולמות השיח והידע שהתלמידים מביאים עימם.

כדי להתמודד עם קשיים אלה, התכנית מציבה את הדיאלוג – ראשית בעל פה ובהדרגה גם בכתב - במרכז ההוראה והלמידה. הדיאלוג מתחיל מתכנים הנוגעים לעולמם של התלמידים, ומתקיים בין המורה לתלמידים ובין תלמידים לחבריהם לכיתה. כך התכנית מקדמת את היכולת האוריינית של הלומדים - מטפחת בהם יכולות של ביטוי עצמי, השתתפות בדיון והעמקה בנושאים שונים.

מתן הפומבי למחשבות, לרגשות, לדעות, לחלומות ולתהליך בו עובדים התלמדים והצוות כדי להגיע לתוצר סופי - אסופה של תוצרי תלמידים, מצמיחים ביטחון, מיומנויות, תחושת מסוגלות וזהות.

דוגמאות למשימות שהפומביות מזמנת קשר עם העולם מחוץ לבית הספר בפועל או בסגנון

"אנחנו מאוד מקפדים בפדגוגיה מבוססת כתיבה שהכתיבה תהיה עם נראות בעולם, זאת אומר, שתלמיד לא יכתוב תשובה למורה בבית ספר אלא, טקסט שבאמת היה יכול להיות בעולם... והנראות בעולם באמת לפעמים פוגשת את העולם, למשל:..."

תלמידים מביה"ס ברנקו וייס ע"ש הרצוג בבית חשמונאי, ם שלמדו את סיפורו של אמנון שמוש תמונות מבית הספר העממי כתבו כאילו הם הסופר וכתבו דף מיומנו. תוצרי התלמידים נשלחו אליו והוא הגיב להם, כפי שניתן לראות בדוגמא המצורפת.

כתיבה אל ומאת אמנון שמוש - 300

בכיתה אחרת בבית חשמונאי תלמידים שלמדו על המהפכה הצרפתית לא כתבו מה היו ההגורמים למהפכה אלא התבקשו לכתוב נאומים בהקשר למהפכה הצרפתית ובאירוע שיא הם נאמו לבושים בבגדי התקופה שחלקם נתפרו על  ידי המורה- זהבה להבי.

 המהפכה הצרפתית - נאום ותמונה - 300

איך עושים זאת? - דרכים ליצירת פומביות

אירוע המזמן שיתוף בעולם זה משהו שהוא הרבה יותר משמעותי מרק תהליך למידה קטן שקורה בשיעור, זה יכול להיות אירוע אחד בודד שמייצר משהו גדול, וצריך פשוט לתת לזה הרבה מקום, לזמן הרבה, הרבה הזדמנויות לפומביות". 

יש דרכים רבות לזמן פומביות, במעגלים, ביהקפים ובמקומות שונים, בנסיבות מגוונות. 

יצירת הפומביות יכולה להיעשות על ידי המורה בדרכים שונות ויש לה השפעה על המעטפת הפדגוגית כולה

פומביות בעולם פומבי

העולם היום מאוד פומבי, ברשתות החברתיות אנשים נותנים פומבי לכל דבר בחייהם, פרטי או כללי, משמעותי יותר או משמעותי פחות. יש הרגשה שהכל פומבי, ממש ללא גבולות, ללא ניפוי ובירור. במצב כזה, האם יש מקום לעיקרון זה? מה התרומה של העיקרון?

"יש ליצור הזדמנות לפומביות משמעותית, שהיא לא תראה רק את התוצרים הסופיים והמיטביים של השכבה. לא, יש לתת פומבי לכולם...". 

יש משהו באותנטיות שהוא מאוד חשוב בפומביות, והפומביות אם היא לא משרתת את ההתפתחות של הלומד את ההעמקה של ההבנה שלו, את מה שהוא לומד, את מה שיש לו להגיד לעולם - היא פומביות ריקה, היא יחסי ציבור ...".

אני בעד לייצר מרחב של פומביות שעושה משהו אחר, שבפומביות הזו תלמידים משתפים בדברים שהם כתבו בהקשר של בית הספר...". 

"אני לא נלחמת עם מה שקורה להיפך ... אני אומרת בואו נעשה רגע משהו טוב עם העולם הזה...". אני אבקש מהם רגע לחשוב על מה שהם כותביםם לכתוב ולבדוק את עצמם".

No Image

עיקרון הפומביות בקהילות חשיבה

למידה טובה מתרחשת בסביבה דיאלוגית: בלמידה טובה יש מרכיב של דיאלוג, התייעצות, קבלה ומתן ביקורת. למידה דלה, לעומת זאת, היא "למידה מונולוגית, " כלומר, למידה שאינה נמצאת בדיאלוג עם אנשים ורעיונות אחרים. במונחים של "אינטליגנציה מבוזרת" (Intelligence Distributed), הלמידה טובה יותר כאשר היא חורגת מ"למידת סולו" ומתפשטת על פני אינטראקציות עם אחרים, עם מחשב, עם ספרים וכדומה.  (מתוך עלון 18 לקראת הוראה ולמידה בקהילות חשיבה).

מתן פומבי לתהליך החשיבה והעבודה והדיאלוג המתקיים עם אחרים בקהילת החשיבה מרחיב ומעמיק את הלמידה ומוביל לתוצר משמעותי יותר שניתן לחלוק אותו עם מעגלים רחבים וגדולים יותר מחוץ לקהילת החשיבה - עם הקהילה הרבה יותר. הפומביות מתקיימת בשלבים שונים של העבודה, כפי שמתאר יורם הרפז במאמרו לקראת הוראה ולמידה בקהילות חשיבה.

יצירת מרחב בטוח ומוגן לפומביות

מותר להגיד רק מה טוב... מי לא רוצה שיגידו לו משהו טוב?

פומביות והתמקצעות

ההדהודים של מעשה ההוראה הנוצרים במתן הזדמנויות לפומביות משפיעים על מעשה ההוראה ועל מקצועיות המורים הן בעת התכנון וייצוג הידע של המורה והן בפרקטיקות הפדגוגיות.

עיקרון הפומביות בחממות הפדגוגיות

החממה הפדגוגית היא מרחב להכשרה וללמידת מורים באופן דינמי, פעיל ויצירתי. בחממה לומדים יחד תלמידים, מורים ומנחי מורים. בכיתה מתקיים שיעור ב-3 קומות למידה בזמן אחד. התלמידים בכתה מודעים למהלך הייחודי, ומאפשרים אימון ותרגול עבור המורים והמנחים. במרחב מוגן זה המורים מלמדים ומתנסים בהוראה בדרכים שונות ובשלב הבא מקבלים משוב, שומעים חוויות וחוות דעת מהלומדים וכל זאת כדי להשתפר ולהתקדם. זהו גם מקום למורים לחשוף ולשתף בהתלבטויות, בקשיים ובתמורות שבעבודתם. הפומביות של התהליך מאפשר גילוי ולמידה והצמחת הזהות המקצועית.

 

 מורים מובילים

"הפומביות איננה רק הזדמנות ללמידה משמעותית אלא הזדמנות ליצירת משמעות של התלמיד" אומר עקרון הפומביות לגבי למידה בכיתה. אך מה לגבי למידה של מורים? איך הופכים את הלמידה וההתפתחות שלהם למשמעותית? 

במהלך מורים מובילים, אותו אנחנו מלווים במחוז תל אביב ובחיפה אנחנו שואלים את עצמנו את השאלה הזאת מתוך הבנה שלמידה של מורים דורשת שינוי כדי להפוך למשמעותית. מטרת המהלך לשנות את האופן בו מורים לומדים ומתפתחים בתוך מערכת החינוך באופן שיאפשר להם לחקור וללמוד את מעשה ההוראה שלהם כדי להשתפר בו. לא בכדי המנוף הארכימדי של המהלך, זה שבזכותו יעשה השינוי, הוא שינוי סביבת הלמידה. מלמידה בקבוצות גדולות (ברוב המקרים של כלל חדר המורים) ללמידה בקהילות קטנות של 4-7 מורים בלבד. מפגש שכזה מאפשר לכלל המורים להתבטא, הוא יוצר תנאים של אינטימיות ומקל על "פתיחת דלת הכיתה". למעשה, מפגש כזה מגדיל את הסיכוי של המורה להראות, הוא מגדיל את הפומביות שלו ועל ידי כך הופך את הלמידה למשמעותית בשבילו. 

פומביות באמצעות וידאו כאמצעי לפיתוח מקצועי

במועדון וידאו כחלק מהפיתוח המקצועי צופים המורים בעצמם ובעמיתיהם מלמדים, הם פותחים את דלת הכיתה ונותנים פומבי למה שקורה בה. שיח העמיתים המתקיים סביב הצפייה ובעקבות השיעור מעלה סוגיות מזמן רפלקציה והתבוננות אישית למורה המצולם ולמורים האחרים - פומביות אירוע ההוראה מהדהד אצל כל אחד ואחת ומוביל להתמקצעות בהיבטים השונים שעלו על פני השטח וגם אלו שמתחתיו.

No Image

כלים, שגרות ו"שאר ירקות" להיכרות עם משובים

חשיבה גלויה/חשיבה נראית

 "חשיבה של תלמידים הופכת עמוקה יותר, כאשר הם משוחחים, כותבים או מציירים את הרעיונות שלהם"

המושג חשיבה גלויה מתייחס לכל סוג של ייצוג, שמתעד תהליכי חשיבה, עיבוד, שאילת שאלות, הנמקות ורפלקציה של יחידים או של קבוצה ותומך בהם. מפות מוח, תרשימים, רשימות, דפי עבודה, כל אלה נחשבים כחשיבה גלויה, אם הם חושפים את הרעיונות שהתלמידים מעלים כשהם חושבים אודות סוגיה, בעיה או תחום.

בתנאים נורמליים, החשיבה של התלמיד היא בלתי נראית לתלמידים אחרים, למורה ואפילו לתלמיד עצמו. ע"י הפיכת החשיבה לגלויה נוכל להתחיל להבין מה ואיך התלמידים שלנו לומדים. כך נוכל לראות לא רק מה תלמידים מבינים, אלא גם כיצד הם מבינים זאת.

כאשר אנחנו מבינים מה תלמידינו חושבים ומרגישים, ומהן התפישות השגויות שלהם, אנחנו יכולים להשתמש בידע הזה כדי לתמוך בהם בתהליך הלמידה.

כשמורים מתחילים לשים לב לחשיבה ולשיים אותה, גם הם וגם תלמידיהם, נעשים מודעים לחשיבה. היא הופכת ליותר מוחשית ואמיתית, למשהו שניתן לדבר עליו, לחקור אותו, לדחוף, לאתגר וללמוד ממנו.

מורים יכולים להפוך את החשיבה לגלויה בעזרת פעולות של שאילה, הקשבה ותיעוד. בתכנית Making Thinking Visible של פרויקט זירו בהרווארד, פותחה, במסגרת מחקר מעמיק, סדרה של שגרות חשיבה המנחות את תהליכי החשיבה של התלמידים. להלן אחדות מהשגרות המופיעות באתר.

No Image

יר"ל - יודע/ת, רוצה לדעת, למדתי

כלי חשיבה ולמידה המזמן יצירת קשר בין הידע הקודם שלך לידע החדש. כאשר נעשה בכיתה, באופן פומבי הדבר עוזר ללומדים להיזכר ולקשר לעוד דברים ידועים וגם לעורר שאלות ותהיות לגבי דברים שאינם ידועים. בסיכום הנושא כאשר נעשה "למדתי" בפומבי, מקיפים את הלמידה של קהילת הלומדי ולא רק את למדת היחיד.

No Image

רואה, חושב/ת, שואל/ת (רח"ש)

שגרת חשיבה להתבוננות והכנה לחקר. שגרה המזמנת התבוננויות זהירות ופרשנויות מושכלות. מתן פומבי ללמה שרואים, חושבים ולשאלות הנשאלות עשויה להפנות את תשומת הלב ולהרחיב את הרח"ש האישי והכיתתי.

No Image

נהגתי לחשוב ..., עכשיו אני חושב/ת ...

שגרת חשיבה להרהור על איך ולמה החשיבה שלנו השתנתה. שיתוף ומתן פומבי לשינוי שעברו בחשיבה שלנו על עניין נדון מזמנת התוודעות לתהליכים שעברנו ולשינוי שהתרחש הן באופן אישי והן כקבוצה/כיתה.

No Image

תלקיט

אוסף מכוון של עבודות תלמיד (בתהליך או גמורות), המציג את מאמציו, התקדמותו והישגיו בתחום אחד או יותר.

התלקיט הו א הזדמנות ל"פומביות קטנה", שיתוף מהלך הלמידה בין התלמיד והמורה אך יכול גם להוות הזדמנות ל"פומביות גדולה" יותר שמשתפים בחלק מהתוצרים את כל הקבוצה/כיתה. התלקיט יכול להוות גם פומביות של עבודת המורה, המשוב וההערות שהיא נותנת לתלמיד והפומביות היא אל מול המנחה של המורה או קהילת המורים.

להרחבת הדעת

הופעה בפני קהל

הספר דרך לכל ילד מביא את סיפורו של בית הספר התיכון "המט" ברוד-איילנד, ארה"ב, המלמד כי אפשר לחנך אחרת, וכי ילדים יכולים להגיע להישגים לימודיים גבוהים גם אם נסיבות חייהם האישיות, המשפחתיות או הכלכליות עומדות בדרכם להצלחה זו.

במֵט, הדיבור בפני קהל הוא דרך חיים. כל התלמידים מציגים את עבודותיהם במשך שעה בכל רבעון, והם מדברים בפני קהל בזמן "המפגשים הממריצים", באספות קהילה ובדיוני קבוצת הייעוץ. המֵט מעודד אותם גם לערוך פרזנטציות בפני קהל חיצוני. זה רק טבעי, כיוון שרוב הפרויקטים של

התלמידים כוללים הזדמנויות לשאת דברים בפומבי, וכיוון שלבית הספר מגיעות בקשות רבות להופיע בפני קהל ולספר על גישתו החינוכית.

לקריאת הקטע

No Image

כתיבת יומן

במֵט (בית הספר עלוי מסופר בספר דרך לכל ילד) משתמשים ביומנים כדי לעזור לתלמידים להביע את רעיונותיהם, דאגותיהם וחלומותיהם. התלמידים כותבים על ספר שקראו, על הרצאה ששמעו, על דמות שריאיינו ועל בעיותיהם בבית או בבית הספר. הם כותבים פרוזה ושירה, רושמים רישומים, משרטטים תרשימים וצירי זמנים ועורכים

רשימות. התלמידים אמורים לכתוב ביומן שלוש פעמים בשבוע, והיועצים קוראים את היומנים ועונים להם במהירות. כך היומנים הם למעשה אסטרטגיה נוספת ללמידה פרטנית. בכתיבתם התלמידים משפרים את כושר הכתיבה והחשיבה שלהם ויודעים שיש מבוגר שמתעניין במה שיש להם לומר.

לקריאת הקטע

Learn in Public   ללמוד בציבור/עם הציבור

כשאנו מציבים לעצמנו מטרה שאנו רוצים להגיע אליה יש להגדיר את השלבים שעלינו לעבור בדרך, אילו מיומנויות ויכולות עלינו לפתח. למידה בציבור כפי שהגדיר ובנה זאת Doug Neill היא "בנייית המיומנויות שלנו בעת שאנו בונים את המאזינים שלנו". בסרטון זה הוא מסביר מה הרעיון מאחורי למידה בצבור ומדגיש את כוחה של הפומביות והשיתוך לצורך למידה והשגת המטרה שהצבנו לעצמנו.

לצפייה בסרטון

No Image

סוג: עשייה במכון קהל יעד: מנהלים נושאים: פיתוח מקצועי
האנשים שלנו
ניבה ברדה - ראש תחום כתיבה
ניבה ברדה
עירית וולפגור - מנהלת הפיתוח והמחקר ביחידת התוכן
עירית וולפגור
ד"ר שמעון אזולאי - פיתוח, יחידת התוכן
שמעון אזולאי
עוד על הנושא
עיקרון המשוב
סוג: כלי חשיבה קהל יעד: מנהלים נושאים: פיתוח מקצועי
תפיסות מובילות
למידה נראית למורים
סוג: ספרות קהל יעד: תלמידים נושאים: פדגוגיה
ספרים